ביקורת: קוואנטום של נחמה / Quantum of Solace

"קוואנטום של נחמה"? זה כבר לא בונד. לא ג'יימס בונד.

אני לא יכול לומר שמאז ומתמיד הייתי מעריץ נלהב של סרטי ג'יימס בונד. מאידך, אני יכול בקלות לומר שהבסיס עליו בנוי כל אחד מהסרטים, הוא טוב מאד ולמעשה סוד ההצלחה שלו: גבר קשוח וכריזמטי, כובש הנשים ושיטתו להציל את העולם נוגדת כל חוק שאי פעם נחקק, אבל בסטייל.

הבלונדיני הזה שנכנס לתפקיד ב"קזינו רויאל", לא הצליח להלהיב אותי מדי כבר אז עם הפנים החתומות הללו שלו, שכל הבעתן היא פשוט שרבוב שפתיים וצמצום העיניים. למען האמת, כל "קזינו רויאל" לא הצליח להלהיב אותי במיוחד, אך משום מה הפך לשובר קופות לא-קטן. מתוך כך, לא היה ספק בחזרתו של אותו הבלונדיני.

"קוואנטום של נחמה" יוצא מנקודת הנחה שעד עכשיו דיברנו, וכעת צריך לעשות. כבר מהרגע הראשון אנו נשאבים לתוך מרדף מכוניות פאר מהיר, בכבישים סואנים על קצותיו של כביש טבעת סביב הר (היזהרו לא ליפול). ג'יימס בונד שלנו (דניאל קרייג) נמלט עם מכונית האסטון מרטין המדהימה שלו וצובר עליה אבק בכמויות שהיו מוציאות את מדבר סהרה מ'ביזנס'. כאילו שצריך לחשוש לחייו, ג'יימס מצליח לשרוד את כל המהמורות שנתקפות בדרכו, כולל חירור לחלוטין של המכונית ומכוניות שצונחות לעברו ומתפוצצות. התחלה מצוינת כזו שמתהללת בעבודת מצלמה מצוינת, מסמנת המשך מוצלח שעתיד להמשיך מכאן רק מעלה.

ברם "קוואנטום של נחמה" למעשה מהתל בך לחשוב שאיפה שהוא יש סיבה והגיון לסחרור של הסרט. אני בעד אקשן-אקשן-ועוד-אקשן, אבל משהו צריך להתישב עם הדעת. ג'יימס בונד הופך לשד משוחר לטרף, והגופות סביבו הולכות ונערמות בלי שום סיבה הגיונית. הוא רוצה תשובות, והוא משום מה מרגיש שהוא צריך לעשות זאת בלי עזרתו של אף אחד, וכל מי שעשוי לעזור לו לקצר הליכים, ימצא את עצמו מת לפני שיספיק לענות ולו על שאלה אחת.

בונד, אם עדין מותר לקרוא לו כך, מרגיש נבגד וזועם. רצונו היחיד הוא למצוא את אלו העומדים בראש ארגון פשיעה סודי ביותר, שאיש אינו יודע דבר עליו, ולכאורה הפעיל את הסוכנת הכפולה, וספר, אותה אהב ומתה ב"קזינו". איפה שהוא, שם בין הגופות הנערמות, הוא מצליח לגלות כי המפתח למציאת ראשי הארגון הוא איש עסקים מרושע וחסר רחמים בשם דומיניק גרין (מתיו אמלריק). גרין קושר להפיל את הממשל בבוליביה ולמסור את שרביט העריצות לגנרל אכזר, וכל זה נעשה ביודעם של האמריקאים תאבי הבצע.

דרכו של בונד מצטלבת עם זו של קמיל (אולגה קורילנקו), שהיא כנראה הראשונה-והיחידה שלא מוצאת את מותה במפגשה עם הסוכן החביב עלינו. לבחורה הזו משאלת נקמה משלה המזכירה כל כך את זו של בונד עד שהשניים הופכים לחברים טובים והעובדה שמדובר ב"ג'יימס בונד: ליידיז מאן" תעלם לחלוטין מעינכם. כיבוש כריזמטי אין ב"קוואנטום של נחמה", ויש איזו-שהיא רמיזה קלה לו בהקשרה של גמה ארטרטון, שהתפקיד בן 2 הדקות שלה בסרט עשה כל כך הרבה רעש כאשר נשמע לראשונה, שהיה מצופה שהיא תהיה יותר מסתם רגע של נחת 'נוסטלגי' בסרט.

יותר מעלילה שלא קיימת, "קוואנטום של נחמה" מציג גם משחק סתמי עד עלוב מצד כל שחקני המשנה שלו. ג'ודי דנץ' לא מצליחה לעשות משהו סביר עם הדמות שלה ("אמ", הבוסית של בונד), חוץ מלהיות הגב של בונד. קורילנקו נוראית כל כך, ומגיעה לשיא חדש של מגוחך לקראת הסוף. מתיו אמלריק לא נדרש לעשות הרבה ב"קוואנטום" חוץ מלדבר (כמעט), שזה בדיוק מה שעשה בהצלחה ב"הפרפר ופעמון הצלילה", ובכל זאת כשל פה וכל משפט שיוצא מפיו נטול אמינות ורגש, שלא לדבר על אלו שסתם נזרקים לאויר בלי קשר אמיתי למהלך העניינים. ואחרון, ג'פרי רייט, שגם הופיע ב"קזינו" כסוכן הסי-איי-אי לייטר, מדגים אייס-טי, ותו לו.

על כל פנים, בגזרת האקשן, "קוואנטום של נחמה" הצליח. המרדפים, הפיצוצים, אמנויות הלחימה, ההתגוששויות, היריות. הכל מצוין, ומלווה בעבודת צילום מעולה ומוסיקה מדרבנת. עם זאת, ללא עלילה מאד קשה לחבר את הצופים לסרט, ולמעשה אקשן הוא כל מה שיש לסרט להציע. יותר מכל, צורם להבין ש"מטבע הלשון" של הסדרה לא הופיע (שלא לדבר על המילה "קוואנטום" שנשמעת רק פעם אחת) כלל, הלא מדובר ב"השם הוא בונד. ג'יימס בונד." מצד שני, כשאתה רק מחלק מכות ולא באמת מדבר עם אף אחד או מנסה לכבוש אף אחת… אין לך באמת הזדמנות להשתמש בזה.

דירוג: ★★☆☆☆

קוואנטום של נחמה
106 דקות.
אנגליה, 2008
בימוי:
מארק פורסטר
תסריט:
רוברט וייד
משחק:
דניאל קרייג
אולגה קורילנקו
ג'ודי דנץ'
מתיו אמלריק

יאקוזה

האמת, כבר בסרט הקודם לא הצלחתי להתחבר לדניאל קרייג, הוא פשוט לא מתאים לתפקיד. כבר בקאזינו רויאל הרגשתי תחושה של אי נוחות (לא יכול לתאר את זה אחרת) כשראיתי אותו מנסה לגלם את דמותו של 007. בקוואנטום עדין לא צפיתי, אבל לפי התיאור שלך אני אמתין שיגיע ל- DVD.

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?