"מי מפחד מהזאב הרע".
כאשר ילדה נעדרת מתגלה קשורה לכסא ביער, מלאה בדם, עם תחתונים מופשלים ובלי ראש, שני אנשים נפרדים מחליטים לקחת את החוק לידיהם. ברגעי אימה מצמררים המתובלים בהומור מושחז ומטריד, "מי מפחד מהזאב הרע" פורס דרמת נקמה הומוריסטית, מושכת ולא פשוטה לצפייה כאחד. ללא ספק סרט השמור לחובבי ז'אנר האימה וללא ספק הבטחה להנאה קיצונית עבור כל מי שויזואליות חכמה ומוקפדת מרגשת אותו. על אף שהשלם התסריטאי סובל מכמה קשיים משמעותיים, האסתטיקה המופלאה – והיא מופלאה – והסצינות הפרטניות הנהדרות, המצחיקות והמטרידות, כל אלה גורמים לכך שעבור כל מי שאוהב לפחד מזאבים וכל מי שמעוניין בשיעור מאלף בחשיבות הסינמטוגרפיה, זה הסרט לצפות בו.
אהרון קשלס ונבות פפושדו הם הצמד העומד מאחורי התסריט והבימוי. עבודתם הקודמת של השניים, "כלבת", הייתה לאחד הסרטים הישראלים הנצפים ביותר של 2010 ולכזה שזכה להצלחה חסרת תקדים בזירה הבינלאומית. לדבריהם, הרעיון לסרטם החדש נולד במהלך מסע הפסטיבלים שלהם והוא מושפע מז'אנר האימה הדרום קוריאני האהוב על השניים. העובדה שקשלס עצמו הוא מרצה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, ספציפית לקורס בנושא סינמטוגרפיה (הסגנון הויזואלי של יצירה קולנועית), ניכר בכל פריים של הסרט והויזאוליות יוצאת הדופן שלו הופכת לאחד ממוקדי הכוח המייחדים אותו ומעלים אותו לדרגת הישג.
לפני תיאור עלילת הסרט, יש להודות שכתיבה מלאה וכנה על "מי מפחד מהזאב הרע" מזמינה התייחסות לדילמת הראש לשועלים או זנב לאריות. קשה לצפות בסרט מבלי להשוות אותו לתוצרת המקומית ולהודות שנלווית לו הפתעה מכך שמדובר בתוצר ישראלי. לא רק זה, מבחינות רבות "מי מפחד מהזאב הרע" מותיר את הקולגות המקומיות שלו הרחק הרחק מאחור. זו לא אמירה פשוטה אך חבל לפספס אותה מאחר ומגיע לסרט את הקרדיט על כך ובנוסף, כל סרט שמעלה את רף הדרישות והציפיות מיצירה מקומית- הרי זה משובח.
לצד זאת, עצם ההשוואה בעייתית משתי בחינות- האחת, היא מקטינה את הקולנוע הישראלי ויוצרת הנחה סמויה שהוא אינו טוב מספיק כשלמעשה הוא נהדר, מגוון ומתפתח כל הזמן. בנוסף, ההשוואה הזו בעייתית מאחר והיא מקטינה לא רק את הזירה המקומית אלא גם את היצירה הנידונה עצמה והרי היופי הוא ש"מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט שהדיון בו הוא כזה השמור לאריות. יוצרי הסרט הוציאו תחת ידם סרט מהוקצע, מושלם ויזואלית ומוקפד בצורה המציבה אותו ללא ספק בלהקת המצטיינים, ואפילו לא כזנב אלא כחבר להקה מרדני ומפתיע. על אף שאינו חף מבעיות בהחלט מדובר בסרט הזכאי להתייחסות עצמאית ולאו דווקא מתוך השוואה. היכולת שלו לעמוד בקו אחד עם יצירות מובילות אחרות מאפשר להתייחס אליו ולדון בו באופן כנה ומלא ובכך טמונה מחמאה אדירה.
במרכז הסרט ניצב מורה צנום ושביר (רותם קינן, "ההתחלפות"), שהופך למוקד החשד של משטרת ישראל בסדרת מעשי רצח סדרתיים- רוצח סדיסט מתעלל בגופן של ילדות צעירות ומותיר אותן בשטח כאשר ראשן כרות ונעדר. כשחקירת החשוד יוצאת משליטה, מודח אחד השוטרים המובילים בתיק (ליאור אשכנזי בהופעה טובה), אך בטוח בצדקתו, הוא יוצא להוכיח את אשמת החשוד. תוכניותיו משתנות כאשר במקביל מופיע אביה של אחת הילדות (צחי גראד בהופעה פנומנלית), ומחליט גם הוא לחקור את המורה בעצמו. כך, קלועים בשיתוף פעולה הפכפך ותחת הפרעות תכופות ומפתיעות, מפלרטטים השלושה עם זעם ואשמה כשמעל הכל מרחף ספק וטירוף.
"מי מפחד מהזאב הרע". ליאור אשכנזי (משמאל) עם רותם קינן.
הסרט מציג עיסוק נוכח נפקד בפסיכופטיות- ממעשיו המתוארים, ניכר כי הרוצח האלמוני הוא כזה ובמקביל לו, האב החוקר מתגלה כאחד הפסיכופטים המרתקים והמופרעים שנראו על המסך מזה זמן מה. במובן זה, הויזואליות הנהדרת של הסרט לא משרתת אותו רק כיצירה קולנועית מוקפדת אלא מעצימה את התמה הנפשית שבלב העלילה. מאחר והעלילה מגישה דמויות המסוגלות לעקור ציפורן ולאפות עוגה באותה שלוות נפש, העיצוב המדויק להחריד של כל סצינה רק מעצים את הדיוק, המיקוד וקור הרוח האנליטי הנדרשים לפסיכוטיות מטרידה כזו.
בנוסף, מאחר ואחד המאפיינים הדומיננטיים בפסיכוטיות היא ניתוק רגשי, הויזאוליות המוקפדת עושה עבודה נהדרת גם בהדגשת מאפיין זה. הסצנות המרכיבות את הסרט, על אף שייכותם לעלילה אחת, מוגשות כיחידות אסתטיות עצמאיות וכך מקבל הניתוק הגס המאפיין את הדמויות הדגשה והבלטה נוספת. הדגשה נוספת ומצויינת למאפיין הניתוק מתקבלת גם על ידי בניית העלילה ממעברים חדים בין אימה מצמררת ובוטה לבין הומור מושחז. מעברים אלה אינם רק מאפיינים המייחדים את הסרט אלא גם דרך נפלאה להדגיש ולהעצים את העולם הרגשי של הגיבורים. השינויים החדים בין מלל מאיים ותוקפני לבין שיח קליל או מעבר מסצנה מצמררת לסצנה פסטורלית, הופכים גם הם את הסצנות השונות ליחידות אוטונומיות המדהדות את הניתוק המעוות השולט בנפשן של הדמויות השונות.
"מי מפחד מהזאב הרע".
לצד היתרונות האדירים המפורטים לעיל, עקב האכילס של הסרט נולד, בחלקו, מתוך אותה הקפדה ויזואלית והדגשת הניתוק. החדות שמלווה כל פעולה וכל חפץ החודרים לפריים אינה מאפשרת לחלקי העלילה לדבוק זה לזה ולהפוך את הצופה למעורב אמיתי בהתרחשות. הצופה צוחק (הדיאלוגים בסרט ממש מצחיקים), והצופה נבהל ומתחלחל, אך האם נוצרת חווית צפייה קוהסיבית? לא. הפרפקציוניזם המאפיין את חלקי הסרט והדגש על ניתוק אינם מקבלים איזון בעלילה וכך השלם הופך לחסר מבחינה רגשית. העובדה שמושא החקירה הראשי מפיק תגובות מעטות ודלות בלבד רק מוסיפה לקושי ויוצרת בין הדמויות דינמיקה חד צדדית ובעייתית המובילה את הסרט לעבר סיום מאכזב.
חשוב לציין שאין הכוונה לכך שהסצינות חד גוניות. נראה שבכל מה שקשור בהדגשת האבסורד, קשלס ופפושדו הם אומנים. הסרט משובץ סצנות מגוונות וכולן מאתגרות מחדש את ההגיון הישר והצפוי. דוגמא מצויינת אחת היא הופעתו של קייס נאשף ("גן עדן עכשיו", "אננדה"), משום מקום, באמצע הסרט, כשכן ערבי על סוס. מלווה במוזיקת מערבונים ובלי הכנה, נאשף מפציע ומביא עמו סרקזם, סקרנות ובהלה. עם זאת, לצד סצנות כגון זו, נראה שהרצון העז של היוצרים להגיש לצופה תמונה ויזואלית מושקעת ומושלמת קיבל את מירב תשומת הלב ולאנושיות או חיות- לא נשאר. הצצה לקושי הזה מתקבלת כבר בפתיחתו המרשימה של הסרט. במהלך הסצנה המבטיחה, מוצגים ילדים המשחקים מחבואים. כאשר אחד מהם מגלה את השניה, קופאת התמונה והמצלמה מתרחקת מהשניים ללוקיישן הבא. הבמאים לא מאפשרים לצופה להיחשף לרגש שוודאי נלווה לגילוי ולא כל כך ברור מדוע. נראה שקשלס ופפושדו מעדיפים להקפיא את הרגע ולקעקע אותו כמושלם ומדויק וויזואלית אך ככזה הוא גם יוצר סצנה חסרה רגשית ולא בפעם האחרונה.
"מי מפחד מהזאב הרע". צחי גראד.
"מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט מצחיק, ומפחיד. יש בו את אחד ממפגני המשחק הטובים של השנים האחרונות (מצטרפים לחגיגה מנשה נוי ודבל'ה גליקמן), ויש בו את צחי גראד, שאין אלא להוריד בפניו את הכובע על יצירת דמות מופרעת ומושכת בצורה מופתית. בכל זאת, החלק הטוב ביותר הוא שמדובר סרט חזק מספיק לספוג מחמאות וביקורת שאין בה חנפנות, פוליטיקה או קשרים מקומיים. על כן, אם לא משלל סיבות אחרות, החוסן הזה לבדו הוא סיבה מספקת כדי לגשת לקולנוע ולצפות בו.
דירוג: 
מי מפחד מהזאב הרע (ישראל, 2013)
בימוי: אהרון קשלס, נבות פפושדו | תסריט: אהרון קשלס, נבות פפושדו | משחק: ליאור אשכנזי, צחי גראד, רותם קינן, דובל'ה גליקמן, מנשה נוי
הפצה: החל מה-15.08.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: