Skip to content

בוני וקלייד חולמים ואוהבים ב-2013

"נאהבים מחוץ לחוק" הוא מערבון רחב יריעה המתרחש בטקסס על בני זוג שנלחמים עד הסוף על אהבתם. גם הבמאי והתסריטאי דייוויד לאורי לא מפחד לירות כמה כדורים איכותיים משרוולו, כשהעיקר הוא הליהוק: קייסי אפלק ורוני מארה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

דייוויד לאורי, התסריטאי והבמאי של הסרט "נאהבים מחוץ לחוק", יצר את הסרט המתרחש בטקסס, וחיבתו למדינת הולדתו ניכרת לאורך צילומי הסרט. בעת הפתיחה הקהל לא רק מקבל מידע על מקום ההתרחשות: הסרט מפגין תחושה של אפוס מערבון על מסך רחב, מבחינה ויזואלית ומהיבט רגשי. הסרט מצולם להפליא, ואף זכה על כך בפרס בפסטיבל סאנדנס, הוא זורם באופן איטי למדי, אם כי בצורה אלגנטית המבטאת חיבה וצער.

אהבה זה מסוכן. אפלק ומארה

"נאהבים מחוץ לחוק" עוסק בפורעי חוק, וגם הבמאי לא מפחד לירות כמה כדורים איכותיים משרוולו, והעיקר שבהם הוא הליהוק. קייסי אפלק ("פיתוי קטלני", אחיו הצעיר של בן אפלק) ורוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") הם זוג שחקנים שאינם פוחדים לקחת את הזמן בעת דיבור, וממש מתענגים בדקלום הדיאלוגים הארוכים שלהם.

אפלק מגלם את בוב מולדון, צעיר עקשן וקשוח עם ניסיון עבר בשוד מזוין. מארה מגלמת את רות גוטרי, חברתו ונהגת המילוט. לאחר ביצוע עבירה, שניהם נלכדים בבית, בעוד ששותפם הנוסף נהרג, ושוטר בחוץ מדמם מאקדחה של רות. מולדון לוקח את האשמה ונכנס לכלא, אבל נשבע להימלט כדי לראות אותה ואת בתם שטרם נולדה.

שלוש שנים מאוחר יותר, בוב מצליח לברוח מהכלא, ועושה את דרכו חזרה למשפחתו. יש לא מעט סיבוכים שעליו להתמודד איתם בטרם יגיע, וחלק מהם היא העובדה שקרוב שלו שכר בריונים המנסים להורגו.

מה שגרוע מכל, נמצא על סף ביתו. השוטר שנפצע בקרב היריות לפני שלוש שנים, פטריק ווילר (בן פוסטר, "עמוק באדמה", "באהבה, מרילין"), מתחיל לחבב את גוטרי ובתה. הוא איש טוב, שלעיתים קרובות נראה עצוב לאין שיעור מתחת לכובע הבוקרים ומאחורי השפם החסון. תשומת הלב שלו מבלבלת את רות, העמוסה ברגשות אשם מהפציעה שהיא גרמה לו. לבסוף, יש גם את סקריט (קית' קארדין, "דקסטר"), חנווני מקומי שידו בפלילים, ובעבר שימש כתחליף לאב עבור מולדון. הוא דואג לרות ובתה מאז המשפט, ויש לו חששות כבדים לגבי חזרתו של בוב לחייהן.

יש אלימות ב"נאהבים מחוץ לחוק", אבל זה לא באמת סרט אלים. ברגע שחושבים על זוג פורעי חוק בטקסס, מיד עולה בזיכרון הסרט "בוני וקלייד". אבל הבמאי לאורי הוא בעצם חסיד של במאי אחר – טרנס מאליק, ועל כן שאב לא מעט מסרטיו, כ"שבילי הזעם" (1973) ו"ימים ברקיע" (1978).

ברוב המקרים התוצאה הוויזואלית יפהפייה, ובהחלט נוצרת תחושה של סרט שנוצר בשנות ה-60 או ה-70 של המאה הקודמת. לאורי מעניק פרשנות עגומה לאותה תקופה, ואמנם זהו סרט פסטיבלים מסוגנן מאשר סרט מסחרי, אבל הבמאי בחר לחקות את דמותו הראשית בסרט, ועם יצירת סרטו לקח הרבה סיכון כדי להגשים חלום רומנטי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן