[rating=4]

בשנת 2013 קשה ליצור סרט אימה טוב. אנשים התרגלו לטכנולוגיה ממוחשבת שמייצרת דימויי זוועה, וכל מתכון לבניית פחד מסורתי בוודאי יראה מיושן. אם כן מה עושים? חוזרים אחורה לתקופה שבה עוד לא המציאו טלפונים ניידים, ואי אפשר היה למצוא פתרונות לתופעות מסתוריות בחיפוש קצרצר בגוגל.

 תכסיס זה עובד באופן מבריק בסרט האימה המתרחש בשנות ה-70 של המאה הקודמת. "לזמן את הרוע" מבוסס על אירועים אמיתיים שקרו בעשור של להקת אבבא, תקופת נערי הפרחים, כשאנשים האמינו שבאמת יתכן שלום עולמי וכשפחד באמת היה מפחיד.

בעקבות ההצלחה הכבירה מסרטו הקודם, "הרוע שבפנים" משנת 2011, הבמאי ג'יימס וואן יצר מותחן אימה הבנוי כהלכה ומפחיד עד מוות – רב משמעית. חשוב לציין, כי אין אף דבר מקורי אחד בסרט "לזמן את הרוע", שלא ראינו קודם ב"פולטרגייסט", "מגרש השדים" או "אימה באמטוויל". בהחלט קיימות אינספור מחוות לאותם סרטים, אבל וואן נמנע מתזכורת ישירה, בכך שהמתח נבנה באופן אדריכלי, בסדר הנכון ובחוש תזמון מדויק. התוצאה: מכונת הפחדה מוקפדת ומתוחכמת.

העלילה מתרחשת בבית רדוף קלאסי. זוג חביב רוג'ר פרון (רון ליווינגסטון, "סווינגרס") וקרולין פרון (לילי טיילור, "כופר") וצבא בנותיהם עוברים להתגורר בטירת עץ מיושנת ומתפוררת, השוכנת בלב הכפר השומם. אם אתם הייתם עוברים לגור באתר זה – סביר להניח שסוכן הנדל"ן שלכם היה משמיט כמה מהפרטים המזעזעים שהתרחשו בהיסטוריה של המקום.

עם יום המעבר של המשפחה – כלבם פוחד להיכנס לבית, כיוון שהוא חש במשהו מסתורי באוויר. הם גם שומעים רעשים בלתי מזוהים בלילה, ומוצאים מרתף סודי הדחוס בעתיקות מאיימות. בעיית הרדיפה מתחילה באופן קבוע ומונעת שעות שינה רבות, והמשפחה עושה את הדבר ההגיוני ביותר לאותה תקופה – פונה לאד ולוריין וורן (פטריק ווילסון, "הרוע שבפנים" ו-ורה פרמיגה, "תלוי באוויר"), חוקרים של "בעיות שמעבר", ובזמם הפנוי הם משמשים גם כמכסחי שדים אמיתיים ורבי ניסיון.

בקורות החיים של הבמאי נמצא בין השאר הסרט המפחיד והמזוויע "המסור", וגם כאן אל תלכו שולל – בהחלט קיימת נוכחות של העלאה באוב עקובה מדם. כמו בקלאסיקות אימה רבות, הדברים שאנו לא רואים הם המפחידים ביותר, והשימוש המבריק של חריקות, טריקת דלתות ושבירת חפצים (עיצוב הצליל הוא ללא רבב), עוזרים ליצור אווירה מאיימת ללא הרף, עד כדי בטן מתהפכת.

הסרט "לזמן את הרוע" עושה את המיטב בהעברת סיפור "המבוסס על אירועים אמיתיים". הוא כל כך אמין, שאפילו הצופים הרציונאליים ביותר יתחילו לחשוב שאכן יש משהו מאוד לא מוחשי המתחבא בארון הבגדים או מתחת למיטה.