[rating=3]

רון הווארד (המוכר גם כשחקן הג'ינג'י מ"ימים מאושרים") הוא במאי אמריקני דגול, למרות שרוב קהל הצופים לא מכיר אותו, כיוון שמבקרי הקולנוע אוהבים לשנוא אותו. בעבר יצר אומנם סרטים קלילים ומטופשים – "הגרינץ'", "סינדרלה מן" ו"גונג הו", שנכשלו בבתי הקולנוע, אבל צריך לתת הרבה מאוד כבוד לבמאי שיצר גם את "קוקון", "נפלאות התבונה", "אפולו 13", "ספלאש", "משמרת לילה", ויש גם אשר יגידו "צופן דה וינצ'י".

עתה הווארד חוזר מצוחצח ומוצלח עם הסרט "Rush", שמצליח להרשים אפילו צופים שאין להם שמץ של עניין או ידע במרוצי פורמולה אחת. אם חושבים על זה, מרוצי מכוניות הוא ספורט די מטופש: אלו אנשים שנכנסים לכלי רכב קלילים וצפופים למדי, נוסעים סביב מגרש מאות פעמים במהירות גבוהה ביותר, תוך סיכון חייהם וזולתם.

הווארד, יחד עם התסריטאי פיטר מורגן ("המלכה", "סקייפול"), לא מבזבזים את זמן הצופים בלנסות לשכנע אותנו שאולי ספורט זה חשוב. מה שהם מצליחים לעשות הוא להראות כיצד ספורט זה חשוב לאנשים מסוימים – בדיוק כמו שלכל אחד מאיתנו יש אינטרסים אישיים. משם בעצם מתחיל הסרט.

העלילה מתבססת על סיפור אמיתי: היריבות האגדית של שנת 1975-1976 בין ג'יימס האנט (כריס המסוורת') ובין ניקי לאודה (דניאל ברוהל). האנט נולד לנהוג מהר, וכשאינו נוהג הוא חוגג במסיבות כי אין לו שום דבר אחר בחיים; לאודה הוא טיפוס רציני – ועושה זאת בצורה מדעית ושיטתית. הוא רוצה שיכירו בו כטוב ביותר, כי הוא מאמין שאף אחד אחר לא עובד קשה כמוהו כדי לזכות בתואר הנחשק.

בלתי נמנע שתהיה התנצחות בין השניים, והם הופכים במהירות לידועני עולם המרוצים הבינלאומי, ואף מעבר לכך. יתכן ושמותיהם חסרי משמעות עבור רוב הצופים בארץ, אך זה עדיף, כיוון שכך תמנעו מן הספוילר, מלבד העובדה ששני הגברים הללו מאתגרים אחד את השני לכל אורך הסרט.

בדיוק כפי שהוא מגלם את גיבור הסרט – האנט, גם להמסוורת' יש קריירה הבנויה היטב. הוא הופיע בתפקיד הראשי ב"ת'ור", ולאחר מכן בתפקיד הזהה ב"הנוקמים", ועתה הוא חוזר עם "ת'ור: העולם האפל". עם זאת, יש להודות כי בסרטים אלו הוא בעיקר פנים יפות וברקע הרבה אפקטים.

בסרט זה אנו לראשונה פוגשים אותו משחק על אמת, וסביר להניח שהוליווד תלהק אותו עוד הרבה, ולא רק בגלל המבטא האוסטרלי הכבד. מולו עומד ברוהל, שנחשב כיום לאחד השחקנים גרמנים/ספרדים המובילים בעולם, וכבר הספיק להרשים את הוליווד עם "ממזרים חסרי כבוד"  ו"זהות אבודה", אבל הרגישות והשלמות שבה הוא מגלם את לאודה עשויה להציב אותו קרוב לפרס האוסקר. אם עדיין אתם לא זוכרים אותו, ראו אותו פורץ לדרך בסרטיו הגרמניים: "להתראות לנין" או "המחנכים".

עוד עובדה מעניינת בסרט: מרוצי פורמולה אינם ספורט לנשים, ועל כן הנשים המופיעות בסרט הן בעיקר ממתק, פרט לשחקניות הראשיות. ראוי להזכיר את אוליביה ווילד ("עולם הזמן"), ששובה את עינו של האנט, אם כי הוא אינו יציב מספיק כדי לשמור עליה. יש גם את אלכסנדרה מאריה לארה ("קונטרול") כאשתו הנאמנה של לאודה, שראוי לעקוב אחר תפקידיה הקולנועיים בשנים הקרובות.

"Rush" אמנם עוסק במרוצי מכוניות, ויכול אף לשמש כפרק היסטורי מרכזי בענף ספורט זה, אבל הרבה יותר מעניין לראות שני גברים מתחרים זה בזה, מבלי לאבד את נשמתם לאורך המסלול. לסרט יש משל שנשאר בלב הצופים הרבה זמן אחרי הצפייה, והצלחתו הקולנועית של הווארד כבמאי רק טופחת על השכם עם מסר זה.