בשנים האחרונות, הפך היקום הקולנועי של מארוול לתרנגולת שמטילה ביצי זהב עצומות עבור דיסני, שרכשה את חברת הקומיקס. אנשים, כך נראה, רוצים עוד ועוד איירון מן, קפטן אמריקה, ת'ור - ואם אפשר אז גם את כל שאר חברי "הנוקמים". אך יש גבול למספר סרטי הקומיקס שהחברה יכולה להפיק מדי שנה (הגבול הוא 2, למקרה שתהיתם), ובדיסני החליטו לנצל משאב נוסף, רשת טלוויזיה האמריקאית ABC, כדי לספק את המעריצים הרעבים לגיבורי-על.
התוצאה היא "Marvel's Agents of S.H.I.E.L.D" (שתעלה בישראל בערוץ yes Action ב-24.10) - סדרת טלוויזיה שעלתה כעת על המסכים בארצות הברית. על הפקתה הופקד ג'וס ווידון - מי שהיה אחראי בעבר על להיטים כמו "באפי", "אנג'ל", ו"פיירפליי". בעברו הפחות-רחוק, ווידון הוא התסריטאי והבמאי של "הנוקמים" הראשון, ומי שמופקד על כתיבה ובימוי של החלק השני, אשר עתיד לראות אור במאי 2015.
הבעיה הגדולה ביותר של "שילד" איננה טמונה בסדרה, כי אם בציפיות שיכולות להיות לכם. אם אתם חושבים שמדובר יהיה במיני-ת'ור שבועי, אתם עשויים להתאכזב. תקציבי ההפקה העצומים של סרטי מארוול ולו"ז הצילום הארוך פשוט לא יכולים לשרוד את המעבר לטלוויזיה. מדובר אמנם הפקה מושקעת בהשוואה לסדרות טלוויזיה, וזה ניכר, אך אי אפשר להשוותה לעושר הויזואלי של הסרטים. האפקטים פחות טובים, הלוקיישנים פחות גדולים, יש הרבה יותר צילומים שנעשו במובהק על רקע מסך ירוק.
עוד אחת מההשלכות של המעבר הזה, היא הצורך להסתמך על דמויות שאינן אלה המוכרות לכם. אי אפשר להביא את רוברט דאוני ג'וניור לכל פרק, וגם לא את כריס המסוורת' - הם עסוקים מדי ויקרים מדי. זו גם הסיבה לכך שהסדרה מתמקדת ב-S.H.I.E.L.D - הארגון הממשלתי שנועד לטפל בבעיות הנוגעות לאנשים בעלי כוחות-על, חייזרים, אלים ושלל הבעיות האחרות של יקום מארוול.
מי שמתפקד כאן על תקן הפנים המוכרות הוא הסוכן פיל קולסון, שהיה נוכח כמעט בכל סרטי מארוול עד כה בתפקיד איש הקשר של גיבורי העל לשילד. קולסון חוזר כאן לתפקידו כשמעליו מרחפת תעלומה - הוא כביכול מת ב"הנוקמים", ונראה כי הממונים עליו שיקרו לו בנוגע למה שקרה אחר כך. אל קולסון מתווספים מספר סוכנים קיימים של שילד - כמעט לכל אחד מהם תעלומה אפלה משלו.
אם הפיילוט הוא אינדיקציה של מה שנראה בהמשך - שילד עשויה להיות אחת הסדרות הכיפיות של עונת הטלוויזיה הנוכחית. ג'וס ווידון הוא תסריטאי מעולה, וזה ניכר הן באלמנטים הקומיים והן באלה הדרמטיים של הסדרה. קצב הבדיחות גבוה, ולדרמה יש משקל. מעבר לכך, ווידון מצליח לשלב בין הקלישאות שתתאימנה לקהל הצעיר-יותר של הסדרה, לבין רובד שיהיה רלוונטי לצופים המבוגרים-יותר ויעבור מעל לראשיהם של הצעירים.