שוט כפול

מספריו של אלמור לנארד כבר עשו לא מעט סרטים. חלקם טובים ("רומן לא חוקי", "ג'קי בראון"), חלקם פחות ("לתפוס את שורטי", "3:10 ליומה") ואת חלקם היה מוטב אם לא היו עושים כלל ("B קול"). מכל אלו נבדל "קילשוט" ("Killshot") לא בגלל איכויותיו הקולנועיות, אלא בגלל התלאות שליוו את הפקתו.

מההכרזה על הסרט בפסטיבל קאן 2005 הוא עבר למעלה משנתיים וחצי של עיכובים ודחיות ממועד ההפצה הראשוני ועד שהסרט עלה לראשונה בישראל (בארה"ב הוא יוקרן, בלי נדר, בתחילת 2009). לאחר תאריך ההפצה המקורי הסרט המשיך לעבור עוד שני שכתובים על-ידי בימאים שמאז כבר הספיקו למות (אנתוני מינגלה וסידני פולאק), תקופת צילומים נוספת, העלמת הדמות שגילם ג'וני נוקסויל, ופירוק השותפות בין החברה המפיקה (ויינשטיין) למפיצה (MGM).

"קילשוט". דווקא מפתיע לטובה

בהתחשב בתהפוכות אלו, כל תוצאה שלא תאמת את החששות הגרועים ביותר תהיה בגדר הפתעה לטובה. ובכן – הפתעה. לא גדולה במיוחד, ובכל זאת: מי שמחבב מותחנים קטנים עם נגיעות של הומור שחור (כמו "פארגו" של האחים כהן או "תוכנית פשוטה" של סם ריימי) יחבב את "קילשוט" – גם אם הוא נופל באיכויותיו משני אלו.

גיבורי הסרט הם סוכנת הנדל"ן כרמן קולסון (דיאן ליין) ובעלה לשעבר, וויין (תומס ג'יין), פועל בניין שפוטר מעבודתו. אנשים פשוטים וחסרי ייחוד שמוצאים עצמם נרדפים על-ידי שני מחסלים. הראשון והוותיק יותר הוא ארמנד "בלאקבירד" דגה (מיקי רורק), מחסל ממוצא חצי אינדיאני שעובד עם המאפיה של טורונטו (לא פחות!). השני הוא ריצ'י ניקס (ג'וזף גורדון לוויט), סוציופת צעיר ופזיז, אותו מאמץ ארמנד כשוליה.

ארמנד וריצ'י נשלחו לחסל את הבוס של כרמן אך מוצאים במשרדו את וויין שקפץ לבקר את גרושתו. הטעות בזיהוי והצלחתו של וויין להדוף את ניסיון החיסול הופכים את השניים למטרה לניסיונות חיסול נוספים. למרות שבני הזוג מוכנסים לתוכנית להגנת עדים, עולה החשד שהם לא יותר מפיתיון שתפקידו לסייע בתפיסת ארמנד. המעבר מכישלון חיי הנישואים לניסיון לשרוד את מתקפת המחסלים כופה על בני הזוג הגרושים קירבה מחודשת.

באים בזוגות

החלוקה של הסרט לזוג "הטוב" ולצמד "הרעים" אינה החלוקה המהותית של הדמויות. שני הצמדים ניתנים לחלוקה מחדש בהתאם למהותו של הקונפליקט ואיכות המשחק. כסרט המבוסס על ספר של לנארד ניתן לצפות, ובצדק, לפרק זמן משמעותי שיינתן להצגת הדמויות ולחילופי הדברים ביניהן, גם במנותק מההכפפה לעלילת המתח. במוקד העלילה נמצאות שתי דמויות, כרמן וארמנד, המנסות לסטות מהמסלול שבו התנהלו חייהן עד שלב זה. לא במקרה אלו גם שתי הופעות המשחק המעניינות בסרט.

הדמות של כרמן קונבנציונלית יותר: אישה לא צעירה שהחליטה לגדוע את חיי הנישואים האפרוריים שלה. היא עדיין אוהבת את וויין, אך מרגישה שהיא צריכה לשמור מרחק בכדי שתהיה לה הזדמנות להתחיל את חייה מחדש. זו לא דמות יוצאת דופן, אך ליין מגלמת אותה היטב.

ליין ב"קילשוט". דמות קונבנציונלית, משחק מצויין

מהצד השני ניצבת דמותו של ארמנד, דמות חריגה שבהופעתו של מיקי רורק הופכת להיות המוקד של הסרט. ארמנד הוא מחסל ותיק הנמצא במשימה שלאחריה הוא עתיד לפרוש מהמקצוע. הוא רדוף ע"י תחושות האשם על מות אחיו הצעיר, תחושות המובילות אותו לשיתוף הפעולה הנפיץ עם ריצ'י ניקס. מימד נוסף בדמותו של ארמנד קשור לרקע התרבותי של מוצאו החצי אינדיאני. הוא התנתק מרקע זה וכעת, עם סיומה הקרב של קריירת החיסול, הוא מגשש את דרכו חזרה.

מראה הפנים המעוותות של מיקי רורק, תוצאה של קריירת אגרוף כושלת וסדרת ניתוחים פלסטיים כושלת עוד יותר, מציב את הופעות המשחק שלו בשנים האחרונות על קו הגבול הדק הנמתח בין דמויות ייחודיות ופריק שואו. בסרט זה הוא מצליח להבקיע את המסכה של פניו המוכות בכדי להקנות סוג של יושרה לדמות של רוצח.

הניסיון של הדמויות אותן מגלמים ליין ורורק ב"קילשוט" להגדיר מחדש את חייהן, נטען ברובד נוסף הנובע מאיחודם של שני השחקנים שהופעתם המשותפת האחרונה הייתה ב"ראסטי ג'יימס" (1983) - החיזיון הרומנטי והאקספרסיבי לבני הנעורים בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. רבע מאה לאחר מכן, ליין הפכה

מצעירה יפה ומאוהבת לאישה שמנסה למנוע מהשגרה לכבות אותה ורורק מ"האופנוען" המיתולוגי למפלצת המנסה לגשש דרכה אל מחוץ לאפלה.

תומס ג'יין וג'וזף גורדון לוויט מציגים, לעומת זאת, הופעות משחק בעייתיות יותר. הראשון מכיוון שדמותו מחוקה ולא מעניינת, והשני מהסיבה ההפוכה – השקיקה המוחצנת שבה משחק לוויט את הצעיר המופרע. הבמאי ג'ון מאדן (שייקספיר מאוהב) חוזר לשורשיו הטלוויזיוניים כבמאי של סדרות מתח ("המפקח מורס" ו"החשוד העיקרי 4") ומצליח קצת יותר מאשר בשתי הדרמות המשמימות ("המנדולינה של קפטן קורלי" ו"הוכחה") שביים תחת האחים ויינשטיין.