[rating=2]

יש איזה צחקוק פה ונחרה שם, אבל לא קורה דבר מצחיק ב"סוף סוף וגאס". לפחות, לא משעשע מספיק כדי להצדיק את מפגן הראווה ההוליוודי, הכולל את צוות השחקנים: מייקל דאגלס, רוברט דה נירו, מורגן פרימן, קווין קליין ומרי סטינבורגן.

הסיפור נכתב למכנה המשותף הרחב ביותר שאפשר להציע לקהל הצופים – הרבה בדיחות על זקנה, כשהשאר זה התעלולים הרגילים שמציעה לאס ואגס: שתייה, הימורים ובנות עם סיליקון. לעיתים קרובות, הדמויות ה"קשישות" מוצאות עצמן סביב הפאנצ'ליין או צופות במעלליהם של ניצבים או שחקנים בתפקידים קטנים יותר, במקום לצלול לסצנה מעניינת או להיכנס לתפקיד מאתגר.

התסריטאי דון פוגלמן ("טיפש, מטורף, מאוהב") יודע לכתוב קומדיה, אבל כאן הוא לא פיתח את התסריט מעבר לשלב הרעיוני: ארבעה מזדקנים היוצאים לקרוע את לאס וגאס ומגלים ששום דבר לא השתנה. סיפור הרקע שלהם סביר: חבורה של מכרים וותיקים מתקופת גיל ההתבגרות, שהתפרעו בברוקלין של לפני 60 שנה. הם מתאחדים בעיר ההימורים כדי לערוך מסיבת רווקים ליחיד שנמנע מכך עד היום: בילי (מייקל דאגלס, "חיי עם ליברצ'ה").

בילי של היום הוא תושב מליבו ומצליח כלכלית, ומתכונן להתחתן עם אישה פחות ממחצית גילו. אז החבר'ה מריצים אינספור בדיחות על "כלה ילדה", אם כי הצחקוק הטוב בסרט מגיע מארצ'י (מורגן פרימן, "האשליה"), שטוען כי יש לו טחורים יותר ותיקים מהכלה לעתיד. ארצ'י מת לברוח לחופשה זו, כדי שיוכל להתרחק מבנו המכתיב לו משטר של כדורי בריאות, ויטמינים ושעות שינה.

גם סם (קווין קליין, "עצם העניין") קיבל "פס" מאשתו, שהעניקה לו מתנה: גלולת ויאגרה וקונדום, בתקווה שכל מה שהוא יעשה בלאס וגאס יחזיר אותו אליה כגבר שפעם הכירה. פאדי (רוברט דה נירו, "אופטימיות היא שם המשחק"), אלמן השרוי באבל על אשתו, רואה את סוף השבוע בלאס וגאס כהזדמנות אחרונה לספר לבילי מה הוא חושב עליו כחבר.

אם כן, מגוון נושאים אלו מסתלסלים לעלילה דקה, בעיקר כשכולם פוגשים את דיאנה (מרי סטינבורגן, "העזרה"). היא עורכת דין לענייני מיסים שהחליטה להסב מקצוע לזמרת בטרקלין, ומיד נמשכת לכנופיה, ובעיקר לחתן. כשהיא מגלה על תוכניותיו לסוף השבוע, זה לא מפחיד אותה והיא אינה מוותרת בקלות.

כידוע, רק לעיתים רחוקות הוליווד מצליחה ליצור סרט מוצלח על קשישים. תווי ההזדקנות מצטיירים לרוב כקריקטורה, וסרטים אלו, שתמיד נכתבים על ידי אנשים צעירים, הופכים את נושא הגיל כדבר השולט בכל צעד בחייהם. התפאורה של לאס וגאס מטלטלת אותם מהשגרה היומיומית, אבל אם נכיר את העיר רק מהתסריט, נחשוב שכל האנשים המגיעים לעיר ההימורים הם מתחת לגיל 40.

ג'ון טורטלטאוב ("אוצר לאומי", "בזמן שישנת") מביים את הסרט באופן שווה בין הדמויות, אבל רק עם מעט כישרון המבליט את הבעיות האמיתיות של אנשים אלו. בשל כך, "סוף סוף וגאס" יוצא מלאכותי לחלוטין, בדיוק כמו העיר לאס וגאס.