Skip to content

"המשחק של אנדר": סרט מרתק ואלים, שמעלה דילמות מוסריות

העולם שייך לצעירים והם יצילו את כדור הארץ, אבל במחיר כבד – זו התמצית המרתקת, אך המטרידה של "המשחק של אנדר", המבוסס על הרומן של הסופר אורסון סקוט קארד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

קחו את דור הצעירים הגדל על משחקי המחשב, העבירו אותם לעתיד אפוקליפטי וקבלו בני נוער הנדרשים להציל את כדור הארץ ב"המשחק של אנדר". זוהי התמצית המרתקת, אך המטרידה, העוטפת את עלילת סרט מדע בדיוני זה. באופן ספציפי, מדברים על ילדים עם מוח זריז, קואורדינציה מצוינת באצבעותיהם והיכולת לנהל אסטרטגיה מורכבת במהלך משברים חמורים. על פי הסיפור, צעירים מתמודדים במצבי חירום טוב יותר ממבוגרים, התקועים בהרגלים שלהם. על פי תיאוריה זו, הילדים המבטיחים ביותר מגויסים לאימוני צבא נוקשים במיוחד.

קריקטורה של מפקד צבאי. פורד וקינגסלי. באדיבות קולנוע לב

בהתוויית העלילה של "המשחק של אנדר", האיום הוא פלישת חייזרים – יצורים דמויי נמלים ענקיות שכבר המטירו הרס על כדור הארץ בעת פלישתם הקודמת. בני כדור הארץ מכנים אותם "פורמיקים", ועל פי ההערכה – הם בקרוב יגיעו לסיים את עבודת השמדת האנושות. תכתיב מנהיגי כדור הארץ: להרוג או להיהרג.

מתוך ציפייה לפלישה, נפתח הסרט במפקד הצבאי, קולונל גראף (הריסון פורד, "פרנויה") המגייס ילד מבריק, אנדר וויגין (אסא בטרפילד, "הנער בפיג'מת הפסים", "הוגו"). אנדר מציג את היכולת הייחודית שלו לחשוב מחוץ לאסטרטגיה צבאית מקובלת תוך הקרבה והפתעה.

למי שפחות בקי בסוגת המדע הבדיוני, "המשחק של אנדר" מבוסס על רומן לצעירים של הסופר אורסון סקוט קארד, כומר מסינורי ונין של מפיץ הדת המורמונית בארצות הברית. קארד, כיום פרופסור לאנגלית, פרסם את הספר לראשונה בשנת 1985 ולאחריו עוד ארבעה סרטי המשך. בשנת 1991, קארד עדכן את הספר לשינויים הגיאופוליטיים בכדור הארץ. חשוב לציין, שקארד אף שותף ומפיק בפועל בסרט זה.

שחקן נהדר. באטרפילד. באדיבות קולנוע לב

להגה הקברניט של הסרט גויס הבמאי הדרום אפריקני, גאווין הוד ("צוצי", "חקירה מעבר לקווים", "X-מן המקור: וולברין"), המטפל בסרט בצורה מאוד אנליטית ומתודית, כבונה מגדל לבנים בסדר כרונולוגי. רוב הסיפור מתרחש מחוץ לכדור הארץ, וחלק אף בחדר אימונים ללא כוח כבידה, בסצנות המזכירות את משחקי הקווידיץ' בסדרת "הארי פוטר".

הוד הוא גם זה שכתב את התסריט, על כן מרבית העלילה פשוטה להבנה (בייחוד לאלו שלא קראו את הספר), ואפילו חובבי הסיפור המקורי יטענו כי הליבה נשמרה, כולל דילמות מוסריות.

ממבט מאקרו על נושא המוסר בסרט, "המשחק של אנדר" נכנס בשקט ובשקט מתחת לציפורני הצופים, כפי שקורה לילד אנדר עצמו במהלך הסיפור. מי שמגלם אותו, באטרפילד, הוא שחקן נהדר, תוך שהוא נכנס לנעליו של ילד מסובך המעדיף להשתמש במילים על פני אלימות בעת עימותים. אבל כשדוחפים אותו לקצה, הוא משתמש באלימות קיצונית כדי למנוע מקרים נוספים. מסיבה זו, בית הספר לקצונה מאתגר את אנדר עם אינספור מאבקים, מתוך מטרה להבין עד להיכן יהיה מוכן להקריב את עצמו ואת אלו שסביבו.

כמכלול, הסרט הוא אינטנסיבי ואלים, אם כי לא עקוב מדם. האם האלימות היא אישית כלפי אנדר, או כלפי אנשים נוספים – היא רק חלק אחת מן השאלות העולות בסרט. הוד בוחן מספר גדול של קושיות, כמו למשל מתי אלימות היא דבר מוצדק, כפי שעשה זאת גם ביצירת המופת שלו מדרום אפריקה, "צוצי", שזיכתה באוסקר לסרט הזר בשנת 2005 ובגלובוס הזהב לסרט הזר בשנת 2006.

נקודת חולשה בסרט היא שחלק גדול מן השחקנים מופיעים באופן שגרתי למדי – פורד הוא קריקטורה של מפקד צבאי. ילדים נוספים ב"המשחק של אנדר" מגלמים תפקידים חד ממדיים ומשמימים למדי. רק בן קינגסלי ("הוגו"), המופיע עם פנים צבועות כשל לוחם מאורי, מציע משהו יותר מעניין – ומתאים עצמו למורכבויות הרבות שבדמותו של אנדר.

בסופו של דבר, "המשחק של אנדר" הוא גם התחלה. צפו לראות סרטי המשך, בהנחה והקופות אכן תשברנה ויצדיקו זאת.

1 Comment

  1. רנדל
    4 בנובמבר 2013 @ 19:23

    אני די בטוח שכותרת המשנה ספיילרה את הספר ואת הסרט. בתור מישהו שמתכנן לקרוא את הספר (ועדיין לא קרא) אני מרגיש עגמת נפש. זה חוסר מקצוענות לספיילר במאמר ללא אזהרה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן