Skip to content

"ביזנטיום": שיגעון של ערפדות

תכירו את אלינור וקלרה, זוג ערפדות תאוות מין ודם, שמסתירות סוד גדול ומסתבכות באהבה אסורה. בעצם, לא בטוח שתרצו להכיר אותן. הבמאי האירי ניל ג'ורדן רקח סרט ערפדים לא שיגרתי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

הבמאי האירי ניל ג'ורדן ידוע בשל סרטיו המצליחים: "משחק הדמעות" ו"ראיון עם ערפד", ששניהם יצאו לקולנוע לפני שני עשורים. הוא המשיך לעשות סרטים מעניינים מאז, אך עם הצלחה מועטה: "ארוחת בוקר על פלוטו", "האמיצה", "מייקל קולינס" ועוד. החותמת הקולנועית שלו נותרה בהטבעת אלימות עדינה מול מערכות יחסי מין בלתי שגרתיות. בסרטו האחרון והקודר, "ביזנטיום", הוא שוב מביט אל העבר ומחזיר את הערפדים תאווי המין אל מסך הקולנוע.

איך לחיות עם הסוד הגדול. "ביזנטיום". הצילום באדיבות סרטי יונייטד קינג

התסריט עובד למסך על ידי המחזאית שכתבה אותו, מוירה בופיני, תחת השם הפרוזאי "סיפור הערפדים" ("A Vampire Story"). השם די אומר הכול על הסרט, שבו הגיבורה מוצצת הדם מנסה לחלוק עם מישהי את סיפור חייה. קוראים לה אלינור (סירשה רונאן, "האנה"), והיא כבר נערה-ערפדית במשך 200 שנה, המתגוררת לאורך החופים העגמומיים של אנגליה, יחד עם האפוטרופוסית שלה, קלרה (ג'מה ארטרטון, "ההימור", "השיר של מריון"). ככל שאלינור יודעת, היא וקלרה הם הערפדים האחרונים ביקום. מסיבות מובנות, המעמד שלהן מחייב להישמר בסוד. זה מסתכל לשמור זאת לעצמך, ואם מוצאים בן לוויה לספר לו את הסוד, חייבים מיד לאחר מכן לערוך לו לוויה.

קלרה תומכת כלכלית בשתיהן ועובדת כזונה עצמאית, עובדה עצובה כשלומדים באמצעות פלאשבקים, שזה גם מה שנאלצה לעשות לפני שהפכה לערפד. היא מגנה על אלינור, אם כי אופייה של אלינור להיות מופנמת וזהירה. דווקא פזיזותה של קלרה גורמת להן להיות במנוסה מזוג בלשים הרודפים אותן בשל שובל הגופות שהן מותירות מאחוריהן.

הרבה פוליטיקה מגדרית משחקת תפקיד משנה בסרט, ומגוון שחקני משנה כג'וני לי מילר ("טריינספוטינג") וסם ריילי ("בדרכים") מגלמים גברים המשעבדים את אלינור וקלרה למטרות משלהם – תוך שימוש בצילומים גותיים יפהפיים. גם השחקן הישראלי, אורי גבריאל, מפציע בתפקיד מכובד.

זה אינו סרט ערפדים נוצץ העשיר במפלצות שטניות, כפי שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות, אלא סרט מהורהר, המתעלם מלא מעט כללים ואמונות תפלות בקרב חובבי הסוגה: הערפדים לא נשרפים מאור השמש והם אף משתקפים במראה. אכן יש מספר קטעי אימה ולא מעט דם, אבל הדגש הוא דווקא על הדרמה האנושית – כיצד לחיות עם הסוד הגדול, מתוך תקווה קטנה לשיפור הנסיבות.

ג'ורדן לוכד את הדכדוך ואת חוסר הוודאות מן המצב, את הכאב הכרוך ברומנטיקה אסורה ואת התסכול הקשור לגיל ההתבגרות הנצחי של אלינור. הוא גם לא מקמץ באחד הרעיונות המקוריים של הסיפור, המתייחס למיתולוגיה סביב איפה נוצרו הערפדים. "ביזנטיום" אינו מציע את קטעי האימה המזעזעים שכבר ראינו בסרטי מוצצי הדם, או ברומנטיקה המעלפת שראינו באחרים, אבל במקום זאת מספק סיפור-על טבעי מהול בדם אשר נכתב למבוגרים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן