ביקורת: חסר מנוחה / Restless

"חסר מנוחה" עם משה איבגי ורן דנקר הוא דיוקן של עמוס קולק על עצמו או על אביו. או שניהם. אלי שגב ציפה לסרט מחמם לב, וקיבל סרט פוליטי עם פיוטיות יומרנית.

את "חסר מנוחה" הקדיש עמוס קולק לאביו, טדי. הבסיס לעלילה של הסרט, האב שנוטש את הבן, כנראה שאכן שואב את מקורותיו מהניסיון המר של הבמאי-תסריטאי עמוס למול אביו, ראש עירית ירושלים במשך עשורים. לא קשה לעלות על הענין גם אם קולק לא היה מעיד זאת בעצמו על הסרט. אלא שככל שהדמות הראשית בסרט נחשפת, נראה יותר ויותר כאילו היא מתארת בכלל את קולק הבן.

את רוב העבודה הקולנועית שלו, עשה עמוס קולק מארצות הברית. להכרה הגדולה שלו זכה קולק בשנת 2000, כשסרטו "אוכל מהיר נשים גנובות" היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, אך קטף את פרס חבר השופטים. למעשה, עוד שלוש שנים קודם התחיל לקבל הכרה עם "סו". קולק לא עוזב את העיר הגדולה, וגם "חסר מנוחה" מתרחש ברובו על רקע ניו יורק הענקית הממשיכה לגרום יסורי גלמודיות לדמויות בסרטיו. הרומן של קולק עם ניו יורק העלה בי את החשד הראשוני לקשר בין קולק לבין משה, הדמות הראשית.

משה (משה איבגי), הוא ישראלי שנטש מאחוריו את ישראל ואת אשתו ובנו לטובת ארצות הברית. לטובת ניו יורק. כבר 20 שנה שהוא מצליח להסתדר איכשהו בחייו העלובים בניו יורק, כשבנו, צח (רן דנקר), מתקשר מישראל להודיע על פטירת אימו, אשתו לשעבר של משה. שיחת הטלפון מעוררת רגשות מודחקים אצל השניים, והמקרה המצער של מות הגברת, גורר שורת הסתבכויות נפשיות אצל האב בניו יורק ואצל הבן בישראל.

נקודת התורפה העיקרית של הסרט היא בדיאלקט. אנשים שבילו עשורים שלמים בארה"ב, עדין לא הצליחו להתנער מהמבטא המגושם הישראלי? נו, באמת. ובכלל, מרבית הדיאלוגים בסרט נעים בין אוויליות לסתם יומרנות. הברבורים המיופיפים בחרוזים שהופצר באיבגי להגות, בין אם בעברית ובין אם באנגלית, גרמו לי לשרבב את שפתי ולקפוץ את פני בחוסר התרצות. כאשר משה מדקלם את הגיגיו למול קהל צופים מזדמן בפאב המקומי של חבר (צחי גראד), נחשפת דעתו הפוליטית הכעוסה של קולק על מדינת ישראל. דברי הביקורת שמטיח משה במדינת ישראל, במדיניות ההגנה והתקיפה שלה כלפי פלשטינים, שלא לדבר על רצף ההתחברות המאצ'ואית המבלבלת של הבן, צח, עם ערבים בדרך לירושלים, לא זכו לבמה כזו אפילו בסרטיו של ערן ריקליס. למרבה המזל, יכול קולק להאשים את מצבו הנפשי של משה כשהוא יורה בחצים בהתחלה, ומכפר בסוף.

כשמשה איבגי מתבטא בפואטיות היומרנית שהדביק לו קולק, אבל נשמע כל כך ישראלי מאחורי המילים הגבוהות, האמינות של הסרט נפגמת טוטאלית. אולם איבגי, במראה הבוהמי-ספרותי, לא מגולח וקשוח, דווקא משכנע בתפקיד. מה חבל שקולק ממשיך בצירוף רומנים מזדקנים ועצובים למשוואה, ולא רק שהפך את איבגי לאיש בא בימים או רודף נשים באות-בימים (אני לא בטוח מה גרוע יותר עבורו), גם עשה אותו לדון חואן שכל הנשים לבסוף נופלות לרגליו. המראה הבוהמי והמילים המתחנחנות לא מצדיקים את העוולה הזו. לדון חואן כמובן.

דווקא רן דנקר הפתיע אותי לטובה. בוגר הטלנובלות-דרמות-מוסיקליות הזה, מתחיל ללכת בדרך הנכונה, ויתכן מאד שמדובר ביהלום לא מלוטש. ציפיתי מדנקר להדגים את מה שלמד ב"שיר שלנו": לשרבב חיוך, להגיד כמה מילות אהבה ולשיר. אז בענין השירה צדקתי, אבל דנקר הציג יכולת משחק לא רעה בכלל. יש מקום להשתפר, אבל סצינת הויכוח שלו עם איבגי היא כנראה השיא של הסרט. דווקא בסצינה השברירית שלו, לא השתכנעתי. בכעס וחום-המוח שליוו אותו לאורך מרבית הסרט, דנקר סביר. עכשיו נותר לכבוש גם את פסגת המלודרמה.

עבודת הצילום של וירג'ין סיינט מרטין, מעיבה על הבימוי של עמוס קולק, כאשר היא בוחרת להתמקד בדמויות בצורה מוגזמת ובלתי רלבנטית לעיתוי שלה. זו הפעם הראשונה שהשניים עובדים יחד, ואין קליק. על אף שהמערכה החותמת את הסרט משאירה טעם רע של משחק ובימוי ירודים, לאורך כל הסרט נהפוך הדבר לחלוטין. קולק במאי ותיק ומנוסה, ועושה את העבודה היטב. הרגשת הבדידות והריקנות של משה בניו יורק משתקפת היטב גם בתסריט וגם בבימוי שלו, כמו שקולק היטיב לעשות גם בסרטיו הקודמים. החסרונות הבולטים בסרט הם כאמור, בדיאלקט ובדיאלוגים, אבל אם שמים לב, הדמויות בסרט לא מתפתחות ולא מתקדמות לשום מקום במחשבה שלהן. למעשה, ההישתנות שלהן לאורך הסרט היא פשוט היחשפותן והישלותה של המסכה העוטפת אותן כאשר הכרנו כל אחת מהן לראשונה.

דירוג: ★★☆☆☆

חסר מנוחה
ישראל, 2008
100 דקות
הפצה: יונייטד קינג, החל מ-29.05.2008 בקולנוע
בימוי:
עמוס קולק
תסריט:
עמוס קולק
משתתפים:
משה איבגי
רן דנקר
קרן יאנג
אלברט אילוז
צחי גראד
ארנון צדוק

אריאל

קראתי את כל הביקורת.. אחלה ביקורת.. דיי ממצה למרות שבתור אחד שראה את הסרט הייתי אומר שדיי הייתה עדין.

יצחק

חרא של סרט ממש ככה יצאתי באמצע הסרט כי הרגשתי שכל דקה זה סבל לא מומלץ!!!!

אינה

סרט נחמד
מסכימה עם זה שהדמויות לא מתפתחות וציפיתי ליותר
אהבתי יותר את הסצנות של רן כי משה עיצבן אותי ברמות שם
ראו את רן מתחבר לדמות והוא שיחק מדהים בעיניי בלי קשר לאיך שהוא נראה.רן הפתיע אותי בקטע של המשחק ויש לו הרבה מה ללמוד ורן בהחלט יצא מכל התווית הזאת של הטלנובלות ודוגרי יותר מתאים לרן קומדיה מאשר דרמה כי בקומדיה הוא יהיה יותר מצחיק
בכלל הסוף היה לא טוב-נראה כאילו קולק רצה לסיים מהר את הסרט

אבי גור

מהסרטים הישראלים הגרועים שנעשו. משחקו של איבגי גרם לי להשלים את הצפיה בסרט. חבל על הכסף.

[…] יותר מהעובדה שמשה איבגי מתמודד מול עצמו בקטגורית השחקן הראשי הטוב ביותר, אחת המועמדויות שלו בקטגוריה הזו היא על "חסר מנוחה" הנוראי. זוכרים את הביקורת שלי? […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?