[rating=4]

אנשים שנהנו מספרי "משחקי הרעב" ו/או צפו בסרט הראשון שיצא לאקרנים בארץ במרץ 2012, בוודאי יהנו מסרט ההמשך "משחקי הרעב: התלקחות". במובנים רבים, הסרט טוב יותר מהראשון. מצד אחד, הוא שומר את נקודות החוזק של הסרט הקודם – ליהוק מבריק, תפאורה ותלבושות ששורפות את הרשתית; ומצד אחר – עושה עבודה הרבה יותר טובה בלספר את הסיפור. כיוון שהסרט מבוסס על ספר אמצעי מתוך טרילוגיה, על הצופים להגיע מוכנים ולהבין, שהעלילה לא מסתיימת בסופו של סרט זה, אלא רק מכינה אותנו לקראת הפינאלה הגדולה של שנה הבאה. או אולי עוד שנתיים (הסבר בהמשך).

מבלי ליצור יותר מדי ספוילרים, לפחות למי שלא קרא את הספר, "משחקי הרעב: התלקחות" הוא בעצם משחק של הונאה. הצופים יטיבו עם עצמם אם לא יתמקדו בהשתלשלות העלילה, אלא דווקא בגיבורת הסיפור, קטניס אברדין (ג'ניפר לורנס, "אופטימיות היא שם המשחק"). מה שהיא רואה ותגובותיה אליהם הם הנקודה האמיתית בסיפור, הממשיך בדיוק מאותו מקום שהסרט הקודם הפסיק. קטניס, יחד עם ידידה, פיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון, "אמריקן ספלנדור"), ניצחו במשחקי הרעב ה-74, וכעת צפויים לצאת לסייר בין המחוזות השונים, כפי שקבע להם הנשיא הדיקטטור סנואו (דונאלד סאת'רלנד, "מ.א.ש.").

קטניס, שהצילה את עצמה ואת פיטה באיומי התאבדות – אם לא שניהם ינצחו במשחק הקודם, הופכת לסמל של התרסה עבור כל המחוזות. בעיניו של סנואו היא הפכה לסמל של תקווה עבור התושבים. סנואו מאמין שהוא חייב להרוס אותה ואת תדמיתה, וממנה מנהל חדש למשחק, פלוטארך הבנסבי (פיליפ סימור הופמן, "המאסטר"). משחקי הרעב ה-75 יהיו במהדורה מיוחדת של כל האלופים האחרונים, ועל כן קטניס ופיטה שוב נקראים לזירה.

מתוך צורך הוליוודי, הסרט מבלה חלק מהזמן בשחזור הטקסים לפני המשחק, באימונים ובמשחק עצמו, אבל אלו שרוצים לראות קטעי ראווה מדממים או אלימות בכלל (רבים ממקרי המוות בסרט זה מתרחשים מחוץ למסך) – יפספסו את הנקודה המרכזית של הסרט. קטעי המוות מעניינים רק את תושבי עיר הבירה, הקפיטול – 1% מהאוכלוסייה, אם תרצו, המבלים את זמנם בין מסיבות יוקרתיות לעצלות, ונהנים מסבלם של האחרים.

בניגוד לסרט הקודם, שמאז גם הוחלף הבמאי, סרט זה מבוים על פרנסיס לורנס ("אני אגדה", "מים לפילים") בתקציב גדול באופן ניכר וגם באורך מכובד יותר – 146 דקות (142 דקות בקודם). כמו בסרט הראשון, המשחק חזק ומצוין. לורנס מצליחה להעביר אכזריות וחוסר ביטחון בדמותה של קטניס, המנסה להבין איך לשרוד בעולם שאינו בר-שליטה. סטנלי טוצ'י ("השטן לובש פראדה") גונב חלק מההצגה בסצנות שבהן הוא מופיע כמנחה המשחקים, סיזר פליקרמן. אליזבת' בנקס ("אחינו האידיוט") משכנעת כאפי טרינקט – המלווה של קטניס ופיטה, ואנו מגלים שגם לה גם לב אנושי מתחת לבגדים ולאיפור השערורייתי.

ציון לשבח הולך גם לוודי הארלסון ("רוצחים מלידה") כהיימיטץ', אלוף לשעבר במשחקי הרעב, שעוזר לאמן את קטניס, ברגעים המעטים שהוא פיכח. ראוי לציין גם את הזמר והשחקן לני קרביץ ("פרשס"), החוזר כמעצב התלבושות של קטניס, סינה. שחקנים חדשים חשובים שהצטרפו לסרט זה מלבד הופמן, הם אמנדה פלאמר ("ספרות זולה") וג'פרי רייט ("קזינו רויאל") – כשניים מאלופי משחקי הרעב בעבר, היא כמשוגעת והוא כממציא אקסצנטרי.

במקום להתמקד באכזריות המשחקים, הפעם אנו צופים באכזריותו של המשטר, החל מהוצאתו להורג של אדם הקורא לפעולה פשוטה של התרסה ועד להצלפה ציבורית של גייל הות'ורן (ליאם המסוורת'), הבחור הצעיר שאוהב את קטניס. עבור הצופים, ובדיוק כמו בספר, הסרט לוכד את תשומת הלב מנקודת מבטה של קטניס. היא לא מסוגלת לעשות דבר נגד האיומים והאלימות של סנואו, היא מתמקדת בהישרדות ובהגנה של כל מי שחשוב לה, כולל אמה ואחותה.

ההצלחה של "משחקי הרעב: התלקחות" בארצות הברית, נכון לכתיבת שורות אלו, תביא בקרוב את החלק השלישי, בנובמבר 2014. יחד עם זאת, לאחרונה נודע, כי האולפנים החליטו לבצע זאת בשני סרטים – הספר האחרון יתפצל לשניים, כשהסרט השני ייצא רק בנובמבר 2015. טפלול הפקתי זה (לשם רווח כלכלי נטו) כבר נעשה עם העיבוד האחרון לספר של "הארי פוטר" – אך יתכן ששם זה היה מוצדק, כיוון שהספר עבר את ה-759 עמודים. הוליווד הבינה שהיא יכולה להרוויח כפול, וכי הצופה מוכן לשלם עבור שני סרטים, ועל כן גם פיצלה סרטים שנעשו מכרך ספר דקיק במיוחד, למשל סדרת "דמדומים" ואפילו הטיוח המנופח מאוד של "ההוביט".

נקווה מאוד שאיכות ההפקה של סרט זה, המותירה את הצופה מרוצה, מתוח ועצבני על הכיסא, לא תמתח כמסטיק את הספר האחרון בטרילוגיה: "משחקי הרעב: עורבני חקיין" בן 390 עמודים, על פני 6 שעות לא מוצדקות.