"הטעות הגדולה". וינס ווהן.
"הטעות הגדולה" הוא גרסה אמריקאית לסרט הקנדי דובר הצרפתית "סטארבק" שהוקרן השנה בארץ. הסרט מרגיש כמו מאפה שחומם במיקרוגל: הוא היה יותר טעים במקור, גם אם לקה בטעמו כשהיה טרי. כפי שכתבתי בביקורת על הסרט המקורי, היתה פה הזדמנות לקחת סרט בינוני מבדר, ולעשות סרט ממש טוב (לא רק "טוב יותר"). למרות שלא מדובר בהעתק אחד לאחד, כנראה שלא היה ניתן לצפות לשינויים ולשיפורים גדולים כשאותו במאי-תסריטאי (קן סקוט) של הסרט המקורי אחראי לגרסה החדשה.
דיויד (וינס ווהן), שמצוי בחובות כבדים, מגלה שהשתמשו בתרומות הזרע הרבות שנתן לפני שנים כדי לעבר מאות נשים ושהוא אביהם הביולוגי של 533 ילדים, וש-142 תובעים לדעת את זהותו. דיויד מקבל רשימה של התובעים האלה, ויוצא לפגוש חלק מהם בעילום שם, כמובן, מבלי לגלות להם את זהותו. חברו הטוב והנשוי ברט (כריס פראט, "מחלקת גנים ונוף") הוא עורך הדין שמגן על זכותו לשמור על האנונימיות שלו.
אני אוהב את וינס ווהן, רק שהוא מצחיק יותר יותר מהסרטים שלו. הוא היה בחירה מוצלחת לתפקיד הראשי כי הוא יודע להיות מצחיק ודרמטי, הבעיה היא בסרט שלא מצליח למצוא את האיזון המתאים בין המצחיק והדרמטי, ובאיזשהו שלב גם שוכח להיות מעניין.
כמו בסרט המקורי, נעדרים לחלוטין ההורים של כל הילדים שמבקשים לפגוש את התורם האלמוני. הסרט לא ממש מצחיק, ואין בו מספיק כובד דרמטי כדי להחזיק לאורך זמן. הקטעים עם חברתו של דיויד (קובי סמולדרס, "איך פגשתי את אמא", הצעירה מווהן ב-12 שנה) כמעט לא-משמעותיים. דמותו של הבן שעובר לגור אתו נעלמת ולא ממוצה- בדיוק כמו הבן הראשון שדיויד יוצא לגלות. הוא מתגלה כשחקן כדורסל מפורסם. מה זה משנה? לא ברור. סקוט לא הצליח להפוך את הרעיון המצוין שלו לסרט מצוין.
דירוג: 
הטעות הגדולה (ארה"ב, 2013)
בימוי: קן סקוט | תסריט: קן סקוט | משחק: וינס ווהן, כריס פראט, קובי סמולדרס, בריט רוברטסון | צילום: אריק אלן אדוארדס
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-28.11.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: