[rating=2]

על הנייר נראה ש"אחים בדם" היה צריך להתחרות באוסקר. יש לו אילן יוחסין מצוין: ליאונרדו דיקפריו ורידלי סקוט רשומים כמפיקים, על התסריט וכס הבמאי יושב סקוט קופר ("לב לא שפוי"), ולסרט לוהקו שישה שחקנים שהיו מועמדים לאוסקר (מתוכם שניים שזכו): כריסטיאן בייל, וודי הארלסון, קייסי אפלק, סם שפרד, פורסט וויטקר ו-וויליאם דפו. מבחינת איכות הפקה, הסרט הוא ללא דופי – כמעט בכל תחום. ובכל זאת, כאשר המסך נפתח, הצופים נותרים עם תחושת אדישות ובלבול. ברור שהסרט נעשה עם הרבה מחשבה ותשוקה, אז איפה הוא נופל?

העלילה מגוללת את סיפורו של ראסל בייז (כריסטיאן בייל, "עלייתו של האביר האפל"), איש צווארון כחול המנסה לשמור על יחסים מצוינים עם משפחתו. הוא תומך באביו החולה במחלה סופנית, שומר על קשר עם דודו (סם שפרד, "הורג אותם ברכות") ונאבק להציל את מערכת היחסים שלו עם חברתו (זואי סלדנה, "המילים"). כל זאת, בזמן שהוא בקושי מתפרנס בעבודה במפעל פלדה (שיעבור בקרוב לאסיה).

בנוסף, הוא מתאמץ לשמור על אחיו הצעיר, שחזר מלחימה בעיראק, רודני (קייסי אפלק, "נאהבים מחוץ לחוק"). הוא גם יודע שהאיש מהקצה השני של המדינה (וודי הארלסון, "משחקי הרעב: התלקחות") – "יש לו בעיה עם כולם". בסופו של דבר – לאחר כמעט שעה שלמה של סרט, לרודני יש בעיה עם האיש מהקצה השני והוא מוצא את עצמו במצב עגום לאחר אינספור אירועים לא נעימים. מכאן, בעצם, מתחיל סרט הנקמה של ראסל בייז.

בנקודה זו מתחיל "אחים בדם" ליפול. האם זהו סרט נקמה? מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן להתניע? כנראה שהכותבים לא היו מוכנים להסתפק בכך. יתכן שהם ניסו לפתח את הסיפור הרבה מעבר לסיפור נקמה מסורתי ולהפוך את הסרט למשמעותי. אבל המשמעות לא עוברת לצופים. רוב הקהל, שכבר התנסה בסרטי "חטופה" של ליאם ניסן או בסרטים האחרונים של טרנטינו, בוודאי הרגיש שם יותר משמעות מאשר בסרט נקמה זה. הצופים מאוד רוצים שיהיה להם איכפת מהגיבורים כאן, אבל קשה להם להיקשר או למצוא אמפתיה בדמויות.

כמו בסרטים אחרים, שיצאו לאחרונה לאקרנים בארץ – "הורג אותם ברכות" ו"מקום בתוך היער", גם כאן יש ניסיון של במאי צעיר לעשות משהו המשלב בין אלימות לסגנוניות. בניגוד לאחרים, "אחים בדם" הוא סרט נבוב, קודר ולעיתים זוועתי. במקום להתמקד באדם עם סיפור קורע לב, הלוקח על עצמו את הצדק לידיים, זהו בזבוז של כישרון איכותי על סיפור לא יעיל וממוצע לחלוטין.