"היא". חואקין פיניקס.
רוצים לדעת אהבה מה היא? לכו לראות "היא". פשוט ולעניין. מעטים הם הסרטים שזיקקו את המושג אהבה, התאהבות, אכזבה, ידידות בצורה כל כך טהורה. הסיבה לכך היא בגלל שהסרט לא מוותר, ולא מנסה לייפות את העניין. הוא מציג את הטוב ואת הרע, את היפה ואת הכואב – בלי לעגל פינות, או כמו שאומרים במחוזותינו: "הוא הולך עם האמת שלו עד הסוף". הסרט הזכיר לי למה אני אוהב קולנוע: הוא מצליח לרגש ולהיות כל כך שונה מהחיים ובו בזמן גם נאמן להם.
זהו סרטו הרביעי (באורך מלא) של ספייק ג'ונז, וכמו בשאר הסרטים שלו, הוא משלב פנטזיה לתוך העולם הרגיל. הסרט מזכיר בעיקר את סרטו האחרון "ארץ יצורי הפרא", אנשים רגילים הפועלים בעולם עם חוקים מעט שונים משלנו. החריגה מהמציאות המוכרת לנו היא מינורית, והפעם היא נעשית בתוך ז'אנר המד"ב, רק שזה נראה הרבה פחות מד"ב ומאד קרוב למציאות בה אנו חיים. זה בוודאי נכון לאופן בו הדמויות חוות את מציאות שלהם בתיווכם של עזרים דיגיטליים. עם זאת, הסרט לא עושה שימוש בסיטואציות אלו לביקורת פשטנית על הסכנות שיש בטכנולוגיה, אלא להסתכל על האדם בכל תפארתו ועליבותו.
גיבור הסרט הוא תאודור (בגילומו של חואקין פיניקס), המתפרנס מכתיבת מכתבים עבור אנשים אחרים: מכתבי אהבה, תודה, נחמה. הוא שקט ומאד מופנם, לא נראה שהוא נהנה מחברת אנשים יותר מדי. יש לו מעט חברים והעיקרית מבינהם היא איימי (איימי אדמס), שכנתו. הוא נמצא בהליכי גירושין מאישתו קת'רין (רוני מארה) אבל הוא לא מביא את עצמו לחתום על המסמכים ולשים את זה מאחוריו. מי שמשנה את חייו היא סמנת'ה: היא גורמת לו לחייך יותר, לקשקש, אפילו עוזרת לו להוציא ספר מהמכתבים אותם כתב. אבל סמנת'ה היא לא בחורה כמו כל הבחורות, למעשה לא בטוח שבחורה הוא תיאור המתאים לה – היא מערכת הפעלה המבוססת על אינטלגנציה מלאכותית (בדיבובה של סקרלט ג'והנסון).
בעולם אותו ברא ג'ונז (שגם כתב את התסריט) אינטלגנציה מלאכותית כוללת בתוכה גם מאפיינים נוספים של אנושיות כמו מודעות ושאיפה לחופש. התוצאה היא שסמנת'ה לא תוכנתה להיות מאוהבת בתאודור באופן עיוור, אלא זוהי אהבה שמתפתחת דרך המפגשים הוירטואלים בינהם. נכון שסמנת'ה תוכננה לענות על צרכיו, אבל זה לא בהכרח חייב להוביל להתאהבות, ורק בזכות האישיות שלו והפתיחות שלו אליה הדבר מתאפשר. אבל מאחר והיא מתפתחת היא גם לא נעצרת שם, והיחסים שלהם חווים עליות ומורדות כדרכם של מערכות יחסים.
אין זה מפתיע שכדי לעשות סרט אהבה אמיתי (ככל הניתן) יש צורך שהסרט יהיה מד"ב. אהבה אמיתית קשה כל כך להציג באופן ריאליסטי בעולם שלנו, או לפחות לא בקלילות ראש וחף מיומרנות כפי ש"היא" עושה. במובנים רבים הסרט מזכיר את "שמש נצחית בראש צלול" של מישל גונדרי. גם כאן המצאה טכנולוגית מאפשרת לחוות אהבה באופן שונה מאשר אנו רגילים בעולמנו. המד"ביות של הסרט מתחזקת הודות למראה הכללי של הסרט המושג באמצעות צילום ועיצובים מדוייקים: העולם של ג'ונז הוא מוקצן אך לא מוגזם. כך עולה תחושה של מצד אחד משהו מוכר אך שונה. בעולם שג'ונז יצר הכל נראה גדול, מקום בו אדם בודד נאבד בקלות – דבר התורם לתחושת הזדהות שלנו עם תאודור.
"היא". חואקין פיניקס.
מאחר וצלע אחת מסיפור האהבה היא וירטואלית, המצלמה מתמקדת לרוב בפניו של הדמות הממשית יותר. בסרטים אנחנו רגילים לראות את בני הזוג בשוטים משותפים, או מעברים מתקריב של פניו של המדבר אל בן שיחו, כאן אין לנו אפשרות לכך, והתוצאה היא ריבוי תקריבים על פניו של תאודור. דרך פניו אנחנו נחשפים לא רק לתחושות שלו בזמן שהוא מדבר אלא גם לתחושות שלו בזמן שהוא מאזין והאופן בו הוא חווה את היחסים. הדבר מטיל את כובד משקלו של הסרט על כתפיו (או שמא הבעות פניו) של פיניקס – והוא מחזיק אותו בצורה נפלאה. נדמה ש"אפיזודת" הראפ בחייו רק עשתה טוב לכישורי המשחק שלו. כמו ב"המאסטר" גם כאן הוא מעניק עומק וייחוד לדמות עד כדי כך שקשה לדמיין מישהו אחר נכנס לנעליו.
ומנגד ג'והנסון בתפקיד מדבבת, שגם הוא מאתגר – בייחוד כשהאדם מולך משחק "רגיל". ג'והנסון מוכיחה שהיא יותר מסתם פרצוף יפה, ומצליחה להעביר את השינויים שעוברת על סמנת'ה, החל מהיותה קוראת המיילים של תאודור, אהובתו ועד להיותה יישות שחושבת בעצמה. איימי אדמס מגלמת דמות ראי של תאודור, בתפקיד שהוא כמעט אנטי מוחלט לתפקיד שלה ב"חלום אמריקאי" המציג כעת, כולל צווארונים סגורים עד הצוואר, מין אנטי מחשוף כשהממוצע בינו לבין בגדיה שם משלימים ללבוש רגיל. אבל לא רק הלבוש של אדמס בולט אלא גם זה של פיניקס שמאתפיין במכנסיים גבוהים מעבר למותן – אם כך נראה העתיד, עדיף שהסקוטים ישתלטו על העולם.
"היא". איימי אדמס, חואקין פיניקס.
למרות שזהו אינו בהכרח סיפור מקורי (בעונה השנייה של "מראה שחורה" הבריטי היה סיפור עם מאפיינים דומים), "היא" מצליח לא רק לגעת בלב אלא גם מעורר תהיות פילוסופיות רבות: מהי אהבה ומה בעצם מספק לנו בן זוג במערכת יחסים? מהי אנושיות? בעיני השאלה המעניינת ביותר העולה מהסרט היא שאלת המגדר: למה "היא"? זה הרי "זה" שנתנו לו קול של אישה. אותה שאלה ניתן לשאול על דמויות אחרות, בעיקר בסרטים מצויירים (איב ב"וול-E", סאלי ב-"מכוניות" ואחרים). אבל כאן לאור היחסים בינהם השאלה הזו נהיית מעניינת אף יותר.
דירוג: 
היא (ארה"ב, 2013)
בימוי: ספייק ג'ונז | תסריט: ספייק ג'ונז | משחק: חואקין פיניקס, סקרלט ג'והנסון, איימי אדמס, רוני מארה
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-09.01.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: