"דרכון לאלג'יר". ג'מיל דבוז (משמאל) עם פטשה בוימד.
פאריד הוא צעיר צרפתי הנאלץ לטוס לארץ מוצאם של הוריו, אלג'יר, על מנת לטפל בנכס משפחתי. המפגש בין פאריד הצרפתי מלידה לבין המציאות האלג'יראית הוא שעומד בבסיס "דרכון לאלג'יר". בעוד עשרות אלפי מהגרים מתדפקים על דלתותיהן של מדינות המערב, הסרט בוחן את השלכות ההגירה על הדור החדש וכן מספק הזדמנות להכיר את אותם מקומיים הכמהים לחיים טובים יותר במדינות המודרניות. נעדר משחק מצטיין או תסריט ייחודי, בכל זאת "דרכון לאלג'יר" הוא סרט קטן ופשוט, נחמד לצפייה ובעל תום נוגע ללב.
בעוד עלילת הסרט מספקת הצצה למציאות האלג'יראית הפשוטה, הצפיה מותירה תחושה כי ייתכן וחיי היום יום המותארים בה בעליזות של סרט בורקס, קיבלו טיפול פשטני מדי. עם זאת, מאחר והבמאי והתסריטאי, מוחמד חמיד, הוא אלג'יראי במקור ושותפו לתסריט, אלן מישל בלנק, הוא בעל ניסיון בכתיבת תסריטים הבוחנים תרבויות עולם שלישי ("מים ואהבה" המצויין, "תחיה ותהיה" בו כיכבה יעל אבקסיס), את תחושת הפשטנות ניתן לשייך לניסיון להעניק לתרבות האלג'יראית תום ופשטות. ואכן, הסרט הוכרז כבחירה הרשמית של פסטיבל קאן ובכך העניק כבוד משמעותי לבמאי, שעבורו זהו סרט בכורה.
בצעירותו עזב אביו של פאריד את אלג'יר לצרפת לצרכי עבודה. המעבר שנכפה עליו הפך לקבוע וכך כמעט כל ילדיו נולדו בארץ החדשה ומעולם לא היו בארץ הולדתם של הוריהם. בעקבות החלטת הממשל המקומי להרוס את בית המשפחה, נאלץ פאריד (טאופיק ג'אלאב), להיענות לבקשת אביו ולנסוע לטפל בנושא. המפגש של פאריד עם נופיה של אלג'יר וההווי המקומי נועם לו אך כאשר בן דודו (ג'אמל דבוז, "אמלי"), גונב את זהותו ובורח לצרפת, המצב החדש הופך את פאריד לכלוא באלג'יר. ההיכרות עם שורשיו של אביו, המעבר מתייר לפליט והחשיפה לחלומותיהם הקטנים כגדולים של תושבי הכפר, משפיעים על פאריד ומעלים בו שאלות על זהותו.
"דרכון לאלג'יר". תאופיק ג'לאב.
המקריות בה נקבע מסלול חיינו הוא נושא עלילתי פופולרי. "בן המלך והעני", "אורה הכפולה" ואפילו "דלתות מסתובבות", כולם דוגמאות לסיפור הבוחן את צדו השני של מטבע חיינו, שבניגוד למה שאנו אוהבים לחשוב, המרחק בינינו לבינו אינו גדול כל כך. עבור "דרכון לאלג'יר" מה שהופך בחינה זו למעניינת היא הפערים המשמעותיים הקיימים בין התרבות הצרפתית לזו האלג'יראית ובהתאם, רעיון ההחלפה משומש על מנת לאפשר לגיבור הסרט לבחון את שורשי משפחתו אותם לא הכיר מעולם. ההורים שגידלו אותו מגיעים מעולם ושפה שונים כל כך מאלה המוכרים לו, שבמידה מסויימת פאריד הוא אדם ללא שורשים. יופיו של הסרט הוא שעלילתו מוצגת כמסע אישי של הגיבור שמבין מה אינו מובן מאליו בחייו ומהי יכולת הבחירה שלו ובמקביל, המסע אינו משנה אותו באופן שאולי הוא קולנועי- רומנטי אך בעצם אינו ריאלי.
נותרת השאלה לגבי שם הסרט- בצרפתית משמעות השם היא "נולד אי שם", שם שיש בו חיבור לתמה המרכזית בסרט. גם באנגלית בחרו לשנות את השם אך בחרו ב-"Homeland", שגם כן קרוב יותר למהות העלילה. הבחירה העברית ב"דרכון לאלג'יר" אמורה אולי להפנות את הצופה הישראלי לדרכון הפולני או הגרמני שיש לו, בעקבות שורשיו המשפחתיים שם. עם זאת, דרכון לארץ מסויימת שונה מתפיסתה כמולדת, אפשרות עמה מתחבט הגיבור. בנוסף, לא סתם עוסק הסרט במדינה אפריקאית, יבשת שבמצבה הנוכחי רק חולמים לצאת ממנה ותרבויות המקור שלה עדיין סוחבות פער גדול מתרבויות העולם המערבי. מבחינה זו, השם העברי נותן דגש דווקא על אפשרות הבחירה של הגיבור ומפספס את ההזדמנות ללכוד את הייאוש והכמיהה שבהחלט קיימים בסרט.
דירוג: 
דרכון לאלג'יר (אלג, 2013)
בימוי: מוחמד חמידי | תסריט: אלן מישל בלאן, מוחמד חמידי | משחק: תאופיק ג'לאב, ג'מיל דבוז, פטשה בוימד, אלכסנדר סקטר
הפצה: עדן סינמה, החל מה-20.02.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: