Skip to content

"מלון גראנד בודפשט": חוויה קולנועית נוצצת ועשירה

סרטו של ווס אנדרסון הוא חגיגה לעיניים עם ראלף פיינס המצוין בתפקיד הראשי ושורה של כוכבים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

הבמאי והתסריטאי ווס אנדרסון ("משפחת טננבאום") יצר חווית קולנוע מפוארת ביותר בסרט "מלון גראנד בודפשט" – חגיגה לעיניים, נוצצת ועשירה, מלווה בנגיעות אדיבות של קומדיה, הודות לראלף פיינס ("סקייפול") בתפקיד הראשי. באופן מפתיע, "הפצוע האנגלי" לשעבר בולט בתפקידו כגוסטב, הקונסיירז' המסוקס, שעונה לכל גחמה של עשירי מדינתו האלפינית, במהלך שנות ה-30' הסוערות.

כוכבת נוספת שמפתיעה במראה היא טילדה סווינטון ("חייבים לדבר על קווין"), הנראית כאילו הוציאו אותה מפרק ב"המתים המהלכים", בתפקיד מאדאם די – אשת חברה עשירה במיוחד הנהנית משירותים מיוחדים ו'מתחת לדלפק' שמספק הקונסיירז' המדובר. ברור כי גוסטב מקדיש עצמו לכל מטרה ומוודא שלקוחותיו תמיד מרוצים, אך יש בו גם צדדים נסתרים, והיושר שלו עומד למשפט ביום שמאדאם די נרצחת.

מצחיק ונוגע ללב. פיינס ורבולרי

מוות, ניוון חברתי ועליית הפאשיזם יוצרים קצה חוט עלילתי לאגדה כה צבעונית, המתרחשת בחלקה במלון הנמצא על הר מיניאטורי, שנראה כמו דובדבן על עוגת קצפת. במהותו, הסרט הוא עומס סוכרי למדי של דמויות שיצאו מחוברת קומיקס. סצנת מעצרו של גוסטב נראית כמו מערכון של מונטי פייתון, כשאדוארד נורטון ("זהות גנובה") מגלם את השוטר המבולבל, הנקלס.

אנדרסן נוהג בשיטתו האפיזודית, ומתאר את הסיפור דרך עיניו הבוהקות של נער הלובי הערבי, בן הטיפוחים ומעריצו של גוסטב, זירו מוסטפה (טוני רבולורי – בסרט בכורה), שבגרסתו המבוגרת (פ. מורי אברהם, "הומלנד") חושף לאורח המלון החטטני (ג'וד לאו, "תופעות לוואי") את השתלשלות האירועים במלון.

רבולורי משחק מצוין, אך מואפל משלל הכוכבים הנוצצים הנוספים בסרט. בין הבולטים הוא אדריאן ברודי ("הפסנתרן"), המגלם את דימיטרי – בנה האכזרי של מאדאם די. הוא מעסיק את ג'ופלינג (ווליאם דפו, "אחים בדם"), שדואג לסגור לו פינות היכן שצריך, ואף מביא חדשות רעות לעורך דין של המשפחה, קובאקס (ג'ף גולדבלום, "סוף שבוע בפריז"), ולמשרת האישי, סרז' (מת'יה אמרליק, "ונוס בפרווה").

הקשר בין אפס וגוסטב הוא ליבו של הסרט, לכאורה, אבל מי שגונב את ההצגה הוא פיינס, שהוא מצחיק ונוגע ללב. הסיפור מעט מגושם, אם כי אנדרסון שומר על קצב מהיר, ומשפטי המחץ מגיעים ובועטים בבטן הצופים בדיוק בזמן. התזמון הקומי של פיינס שווה ערך לשעון שוויצרי, ובהחלט ראוי לתשבחות.

באופן יוצא דופן, ככל שהסיפור מקבל תפנית מוזרה יותר, כך הוא מצחיק ומקסים יותר. בניגוד לסרטיו הקודמים של אנדרסון ("ממלכת אור הירח", "רכבת לדארג'לינג" ו"עמוק במים"), הוא לא מנסה לפרוט על מיתרי הלב, אלא חוגג בטוויית חוטים אמנותיים על המסך. התוצאה היא מארג עשיר שחוטף את הצופה לעולם דמיוני ומרתק, שלא בטוח שתרצו לחזור משם כל כך מהר.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן