[rating=4]

"העבר" הוא דרמה כואבת אודות אשמה, אהבה ונדיבות, המסופר על רקע היפרדותם של בעל ואישה, הנפגשים כדי לחתום על מסמכי הגירושים שלהם. הסרט נכתב ובוים על ידי אסגר פרהאדי, יוצא הדרמה האיראנית "פרידה", שזיכתה את מדינתו בפרס האוסקר לפני כשנה, אלא שהפעם העלילה מתרחשת בצרפת. פרהאדי הוא במאי נפלא עם כישרון מיוחד להעלות על פני השטח את הלכלוכים הכמוסים ביותר של חיי משפחה.

הדמויות הראשיות הן מארי (ברניס בז'ו, "הארטיסט") ואחמד (עלי מוספה, "פלא אחר"), החוזר לפרברי פריז לאחר ארבע שנים כדי סוף סוף להיפרד מאשתו. מסתבר שהוא נכנס למצב מסובך בחיי היום יום של אשתו ושל בתה הבכורה מנישואיה הקודמים. בהתאם לעלילה, מארי יוצאת עם אדם שאשתו נמצאת בתרדמת בבית חולים, ובעצם נוצר סיפור מתח משני, שבו מתגלה כי אותה אישה ניסתה להתאבד בעקבות נסיבות בלתי ברורות.

הסרט בנוי על אדוות שונות, המושפעות מכל דמות ודמות, כשכל פעולה משפיעה על החיים של אדם אחר. מארי נראית תמיד המומה וסחוטה. ברגע אחד היא חמה ואוהבת; בסצנה הבאה היא צועקת על ילדיה, על המאהב שלה או על בעלה שעתיד להיות לשעבר. בז'ו מצוינת כאישה שלא מצליחה למצוא מהו אושר אמיתי, או להבין מדוע זה נמנע ממנה כל הזמן. מוספה מגלם את אחמד כאדם עם אופי רגוע וצנוע, המנסה להשכין שלום ולהציע יציבות רגשית לסובבים אותו, אבל נראה שכל מה שהוא עושה מביא תמיד לביקורתיות מצד מארי.

הסרט,  קצת יותר משעתיים, דורש סבלנות. הוא איטי מאוד ברובו, ובכל זאת אינו מרגיש מאולץ או לא אמין. דמויותיו הן אנשים רגילים עם עבודה רגילה, המתגוררים בפרבר חסר ייחוד ונטול זוהר פריזאי. עם זאת, "העבר" מכריח את הצופים לראות את המשפחה במלוא התפארת השגרתית שלה בליווי כל הקטנוניות והכעסים. שלושת השחקנים הצעירים, שמשחקים את ילדי המשפחה, נותנים הופעות משובחות, ובמיוחד פאולין בורלט ("אדית פיאף – החיים בורוד") כלוסי – הבת הבכורה, נערה מתבגרת הנגועה באשמה, בחוסר ביטחון ובבילבול.

הסרט הוא חוויה נוגעת ללב שלוקחת לעצמה את הזמן, אך מי שסבלני דיו יתענג מהדמויות המסקרנות ומהמצבים אליהן הן נקלעות. הפעימה היחידה המצערת בסרט היא סיומו המעורפל, אשר מעט מאכזב אחרי כל מה שעבר ב"העבר".