"שכונות הפשע": אקשן מדולל מאכזב ומיותר

סצינות מרדפים שכמוהן עוד לא נראו, קצב מטורף, פארקור, אלימות, עלילה מופרכת אך כיפית - את כל זה יכולתם לראות לפני עשר שנים ב""‏Banlieue 13‎‏" (בקיצור "B13", ובעברית "מחוז 13", או "פרבר 13", תלוי את מי שואלים; הסרט לא הוקרן מסחרית בארץ). סרט האקשן הצרפתי המשובח הזה אמנם לא עשה הרבה כסף, אבל ההשפעה שלו הורגשה. זה היה אחד הסרטים הראשונים שהכניסו פארקור, אמנות הקפיצה על קירות ומעל מרפסות וכאלה דברים, אל תוך סרט אקשן – ולשם כך לקחו כשחקן ראשי את דייויד בל, אחד מממציאי תורת הפארקור. הקפיצה העירונית הזאת הפכה לטרנדית, וראינו אותה בין השאר בפתיחה של סרט הג'יימס בונד "קזינו רויאל". במאי "B13", פייר מורל, המשיך משם לביים את "חטופה" – שהפך ללהיט ענק בעולם. לסרט נעשה המשך צרפתי, ועכשיו יש לו גם רימייק.

"שכונות הפשע" הוא הרימייק האמריקאי של "B13". וכמו במקרים רבים אחרים של רימייקים אמריקאיים לסרטים צרפתים, יפנים או קוריאנים, העובדה הזאת עצמה הופכת אותו לסרט מיותר. "B13" לא היה מקולקל, ולא היה צריך לתקן אותו; כל מה שהסרט הזה היה צריך כדי להפוך אותו לנגיש הוא כתוביות תרגום - וגם זה לא סופר קריטי, כי רובו של הסרט הוא מרדפים, מכות, קרבות וקפיצות, שהטקסט בהם מורכב מצירופים שונים של "הא!" ו"אהההה!".

על הנייר, זה כמעט בדיוק אותו הדבר. העלילה של "שכונות הפשע" כמעט זהה לזה של "B13"; לוק בסון וביבי נסרי כתבו את התסריט לסרט החדש על בסיס התסריט של עצמם לסרט המקורי. חלק מהסצינות כמעט זהות, אחד לאחד, בשני הסרטים. גם הפעם אנחנו נמצאים בשכונה מוכת פשע (במקור זה היה בפריז, הפעם בדטרויט) שהרשויות החליטו פשוט להרים ידיים ולנטוש, הקימו חומה גדולה מסביבה והפכו אותה למערב פרוע ללא חוק שבו כנופיות הפשע שולטות. מתוך השכונה מגיע פושע קטן, ומחוצה לה – שוטר סמוי, שלשניהם יש חשבון לא סגור עם אחד מברוני הפשע של השכונה. אותו ברון גם שם ידיים על פצצת מימן שעלולה למחוק שכונות שלמות, כולל או לא כולל פשע, ושעומדת להתפוצץ עוד עשר שעות. תשע. שמונה.

את תפקיד הגיבור שמגיע מהצד הרע של החומה מגלם – ברימייק, כמו במקור – דייויד בל. השותף שלו מכיוון החוק הוחלף בפול ווקר – שאמנם מת לפני כמה חודשים, אבל עדיין ממשיך לככב בסרטי אקשן מטופשים מכח האינרציה, מתברר. עדיין יש בסרט סצינות מכות ופארקור טובות: המרדף בתוך ומחוץ לבניין דירות גדול בסצינת הפתיחה של הסרט הוא עדיין מצוין - אבל אין מה לעשות, דייויד בל הזדקן בעשר שנים, והוא קצת פחות מדהים מכפי שהיה פעם. פול ווקר ממילא מעולם לא היה באמת אתלט, אמן לחימה, או כל דבר מלבד בחור שנראה טוב עם כפילים שעושים בשבילו את העבודה. בכל הנוגע לאקשן, נשמע כאילו לבמאי הסרט המחודש, קמיל דלמאר (שזהו סרטו העלילתי הראשון) היתה עבודה קלה - כל מה שהוא היה צריך לעשות הוא לשחזר את העבודה המצוינת של מורל. ובכל זאת, האקשן בסרט החדש מצולם פחות טוב, ערוך באופן פחות מדויק, פחות סוחף ופחות מלהיב מבמקור – וכמובן, סובל גם מהעובדה שסצינות פארקור הן כבר לא החידוש שהיו פעם.

שינוי אחר שהסרט עבר בדרך לאמריקניזציה הוא ריכוך: מכיוון שהסטנדרט האמריקאי מחייב דירוג של PG-13, מהסרט הוסר כל רגע של אלימות בוטה מדי או אפילו שימוש בסמים, וכך הסצינה שבה, במקור, הביג-בוס (RZA) מסניף ערימות של קוקאין הוחלפה בסצינה שבה הוא חותך ירקות למרק.

ובאשר לתסריט – אמנם גם במקור לא היה מדובר בשייקספיר, אבל גם הם עברו תהליך של היטמטמות. האנגלית לא יושבת טוב בפיו של בל, בינו ובין ווקר אין הרבה כימיה, ואולי בגלל זה הדיאלוגים שלהם קוצרו. כמה שינויים קלים בעלילה ושורות שנחתכו החוצה הפכו את העלילה מסתם בלתי סבירה לבולשיט מוחלט.

וכך מה שהיה סרט אקשן מדהים בגירסה הצרפתית דולל, רודד והפך לאקשנון סביר לכל היותר ליומיות. אין שום סיבה לצפות בסרט הזה כשאפשר במקומו לצפות ב-"B13" העדיף; ואם הפרידה מפול ווקר קשה עליכם, עדיין תהיה לכם הזדמנות לצפות בו אומר שלום אחרון ב"מהיר ועצבני 7" בשנה הבאה.

האם תצפו ב"שכונות הפשע"? ספרו לנו בפייסבוק