[rating=4]

לידת הסרט "נימפומנית" של לארס פון טרייר ("לשבור את הגלים", "מלנכוליה") הייתה מסובכת כמעט כמו הנושא המטופל בעלילה. הבמאי החליט לפצל את הסיפור השנוי במחלוקת לשני חלקים, ובחלק מהארצות שהסרט אושר להקרנה הוא הוצג בשני חלקים, ואילו במקומות אחרים הוא שוחרר כסרט אחד בן ארבע שעות, אך לווה בהרבה מאוד תרעומת. בישראל יצא הסרט השבוע לאקרנים בשני חלקים. כל אחד מחלקיו נמשך כשעתיים מאתגרות במיוחד.

שני חלקי הסרט קשים מאוד לצפייה. שרלוט גינסבורג ("אני לא שם") מגלמת את ג'ו, נימפומנית במלוא מובן המילה, והסרט נפתח בכך שהיא מוטלת ברחוב, בזמן שגבר יהודי, זליגמן (סטלן סקרסגארד, "איש המסילה"), מוצא אותה פצועה ומדממת. הוא לוקח אותה לביתו, ושם היא מספרת לו את סיפור חייה המטרידים, כשהוא בתורו חותך אותה באמירות ביניים, תוך השלכות פילוסופיות, היסטוריות ודתיות.

חלק א' קל יותר מבין השניים, אך רק בקצת. הצופים לומדים כיצד התפתחה המיניות של ג'ו בתקופת נעוריה (המגולמת על ידי סטייסי מרטין בסרט בכורה), והיא לומדת כיצד הנרתיק שלה משפיע על גברים, והיא משתמשת בזה למטרות מהנות ומזיקות כאחד.

עם זאת, "נימפומנית" אינו סרט ארוטי, נהפוך הוא, פון טרייר בוחן את ההשלכות האפלות והמטרידות מהשיגעון למיניות של ג'ו. אומה ת'ורמן ("ספרות זולה") מצוינת בחלק זה כאישה שמשפחתה נהרסה בעקבות מעשיה של ג'ו, ואילו שיה לבוף ("ארץ יבשה") הוא החוליה החלשה בסרט, כמאהב של ג'ו ובמבטא בריטי מחריד ולא אמין, שבהחלט מסיח את הדעת.

חלק ב' קודר ואפל עוד יותר, בעת שג'ו בוחנת רק את הצד האפל במיניותה, ומבקרת אצל הסדיסט, קיי (ג'יימי בל, "בילי אליוט"), בסצנות שבאמת כואב לראות, ולאחר מכן מבצעת סדיזם באחרים, בזמן שהיא עובדת עבור אל (וויליאם דפו, "הפצוע האנגלי").

חזונו של פון טרייר אמיץ, מטריד, משעשע לעיתים, נוגע ללב, מקורי, ובסופו של דבר – די הרסני. מה שהופך את הסרט לכה מסתכל זו איכות הכתיבה של התסריטאי/במאי, שהיא נהדרת, אולם רק מעטים יצפו בסרט בשל תוכנו השערורייתי, ומעטים עוד יותר יחזיקו עד סופו בשל אורכו.

"נימפומנית", על שני חלקיו, ממחיש את הצד המעוות במיניות האדם, וזורק אישה שאינה יודעת שובע אל אור הזרקורים, כבובת הבמאי למשגל חריג, חסר בושה, פרוע, חייתי ואינסופי. לאלו שלא יודעים שובע, תמיד אפשר לבקש מהבמאי שייצור גם חלק ג'.