[rating=4]

נדיר ביותר שסרט מז'אנר קומדיית המשך מצליח בקופות ואף נחשב לסרט טוב יותר מקודמו. מתוך קומץ קטן, שלא עובר את מספר האצבעות ביד אחת, אפשר להזכיר את "צעצוע של סיפור 2", "החיים על פי משפחת אדאמס", או "כיף של חופשה" עם צ'בי צ'ייס. לעתים קרובות יותר, עם זאת, האולפנים מנסים ליצור פרה חולבת נוספת, שמניבה בדרך כלל חלב חמוץ. קחו למשל את סדרת סרטי ההמשך ל"בדרך לחתונה", שנכשלה בשל תסריטים עצלים ומשמימים.

בהתחשב בכשלים קולנועיים כאלה לאחרונה, יש להניח שבכירי האולפנים בהוליווד ימנעו ממהלך טיפשי של יצירת סרט המשך ישיר, ואף יכנו זאת כסרט המשך. אבל "רחוב ג'אמפ 22", עם הצמד-חמד היוצא דופן, ג'ונה היל ("הזאב מוול סטריט") וצ'אנינג טאטום ("וושינגטון על הכוונת"), עושה בדיוק את זה, ומצליח בצד ההומוריסטי, בכך שהוא מזמין את קהל הצופים לזלזל בעובדה שזה סרט המשך, ולהשתתף במופע קרקס של קריצות, הלצות ובדיחות פנימיות (לאלו שראו את הסרט הראשון בסדרה).

ההרפתקה הקולנועית השנייה חוזרת לעסוק בשמידט (היל) וג'נקו (טאטום), כשוטרים סמויים כושלים בכמעט אותה משימה כמו בסרט הראשון: התחזות לסטודנטים המחפשים אחר מנהיג כנופיית סחר בסמים. ההבדל היחיד: הם הפעם בקולג', ולא בתיכון, ועכשיו יש להם תקציב גדול יותר, לאור ההצלחה הבלתי צפויה של הפעולה הראשונה שלהם (קריצה להצלחת הסרט הראשון).

סוגת השוטרים-השותפים מוצפת בסרטים עם זיווגים טובים וכאלו שפחות טובים. השותפות בין היל לטאטום, שנראית נוראית על הנייר, יוצאת פנטסטית על המסך הגדול. כידוע, טאטום החסון ניחן בכוח אמיתי לקומדיה, וזאת בהשוואה לתסביך הנחיתות של היל, שמשעשע בצורה מושלמת.

שני הבמאים, פיל לורד וכריס מילר ("סרט לגו" ו-"רחוב ג'אמפ 21"), נמרצים ומעניקים לשחקני המשנה מספיק מקום כדי לנוע, ביניהם אייס קיוב, פיטר סטרומר, ג'יליאן בל ועוד. אבל הם מבינים שזו הכימיה בין היל וטאטום, שעושה את הזיכיון הזה כה מוצלח.

כפי שניתן לראות, "רחוב ג'אמפ 22" לועג לקיום של עצמו, ואת התסריט העליז כתבו מייקל באקאל, אורן עוזיאל ורודני רות'מן. למעשה, הסרט נראה כאילו נכתב באופן אקראי, כשהמשחק מאולתר למדי, עד שהוא מלגלג על עצמו לעתים קרובות כל כך, שזה כמעט שובר את צלעות הבטן מרוב צחוק בזמן כותרות הסיום הגאוניות, שלוקחות את הביטול העצמי לרמה הגבוהה ביותר.

"רחוב ג'מאפ 22" הוא בהחלט קומדיה קיצית מבדרת ומצליחה, שבוודאי תכתיב להוליווד, שסרטי המשך לא צריך לקחת בכזו רצינות.