[rating=4]

הסרט השוודי "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מבוסס על רב המכר של יונאס יונסון (הנושא באותו כותר ארוך) ונשאר ברובו נאמן למקור. העלילה היא בעצם קומדיה יוצאת דופן, סוריאליסטית, המתארת את סיפורו המופלא של הזקן בן המאה, שאכן יצא מהחלון ונעלם. הגיבור האקסצנטרי הוא אלן קרלסון (רוברט גוסטפסון בן ה-50), קשיש המתגורר בבית אבות, הניחן בנטייה לפוצץ דברים מעת לעת. ביום הולדתו המאה הוא נמלט מחלון חדרו ויוצא להרפתקה.

מי שקרא את הספר יודע שהוא עולה על האוטובוס הראשון לשומקום, כדי שמאותה נקודה יקרה לו בעצם הכל: הוא זוכה במיליוני אירו בדרך מסתורית, פוגש חברים יוצאי דופן – יוליוס (איוואר וויקלנדר), בני (דויד ויברג) וגונילה (מיה סקארינגר), ואף נרדף על ידי כנופיה מסוכנת של פושעים. מסתבר, שזו לא הפעם הראשונה שקרלסון נכנס להרפתקה מסוכנת. חייו מורכבים משורה של תקריות, שאותן הוא מתאר לצופים.

במובן מסוים יש דמיון ברור בין קומדיה זו לסרט "פורסט גאמפ", בכך שהצופים בוחנים את חייו של אדם, שאינו מודע למשמעותם, ואשר מסתבך באינספור אירועים ותרחישים היסטוריים. עם זאת, זו הפקה פחות רגשנית, אלא אחת המביטה על החיים באופן הרבה יותר ציני.

בהתחשב באופי העלילה, הפלאשבקים לחייו הארוכים של קרלסון משמשים כזרז לחקור את ההיסטוריה האנושית במאה השנים האחרונות, למרות שלא מרחיבים יותר מדי והצופה לא מקבל את כל התמונה או התחושה האמיתית לשינויים הפוליטיים והחברתיים. במקום זאת, המציאות ההיסטורית נשארת כעמוד תומך בלבד, כיוון שאנו רואים את הסרט מנקודת מבטו של קרלסון ובאמצעות זכרונו. מה שמשעשע, שהוא די אדיש לכל זה.

חלק מן הרגעים החשובים בהיסטוריה מוצגים באופן מאולץ או מטופש, אבל הבמאי פליקס הרנרגן שומר על נימה קלת דעת לאורך כל הדרך, ומרוויח את הזכות להיות סוריאליסטי וגחמני בחלקים, ועל כן הצופה מסכים להשעות את חוסר האמון שלו בהתאם להתפתחויות אלו. אלן קרלסון הוא גיבור מבריק למדי, אבל בעיקר נאיבי. הצופה זוכה לרחם עליו מתוך נוסטלגיה ומתחושת הסופיות בהתחשב בגילו הבוגר, ויש גם מסר נחמד ברקע – להישאר צעיר לנצח.

הסרט "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" הוא עוד פנינה שיוצאת מהקולנוע הסקנדינבי, שהוא אחד האזורים היחידים בעולם, שיכול להציג בסצנת הפתיחה חתול מחמד שנמצא מת, ולאחר שניות בודדות, הקהל אוחז בכסאו ומתפקע בחוסר אמונה. מומלץ.