התרסקות: "גוף שלישי" הוא סרט כבד, נטול הומור ובלי רגע של אמת

Third Person במאי: פול האגיס. עם ליאם ניסן, מילה קוניס, אדריאן ברודי, מורן אטיאס, ג'יימס פרנקו. ארה"ב 2013, 137 דק'

פול האגיס הוא תסריטאי מהולל עם שלל מועמדויות לאוסקר וזכייה על "התרסקות". הוא גם במאי ומפיק, אבל המקצוע הראשי שלו הוא כתיבה, ולכן זה מעורר תהייה שדווקא כשהתיישב לכתוב תסריט על סופר ועל תהליך הכתיבה (כפי שנרמז בשם הסרט), התוצאה היא התרסקות, בלי מרכאות. כמו "התרסקות", "גוף שלישי" אורג כמה סיפורים מקבילים המשיקים זה לזה מבחינה תמטית. הפעם כולם מתרחשים בבתי מלון ועוסקים באובדן: ברומא הנוכל אדריאן ברודי מתאהב בצוענייה מורן אטיאס שמספרת לו שהיא זקוקה לכסף כדי לשחרר את בתה מידיו של פושע; בניו יורק החדרנית מילה קוניס נאבקת בהחלטת בית המשפט להרחיק ממנה את בנה ולמסור אותו לחסות אביו הצייר ג'יימס פרנקו; ובפריז הסופר ליאם ניסן מתקשה להתרכז בכתיבת ספרו הבא בשל זיכרון כואב שגרם לפרידתו מאשתו קים בייסינג'ר, ובשל ביקורה של מאהבתו הלא יציבה אוליביה וויילד שמנסה להפוך לסופרת בעצמה.

הסיפור על הסופר המהולל (פעמיים נאמר לנו שזכה בפרס פוליצר) הוא מרכז הכובד, וממנו יוצאות אמרות שפר על כתיבה שמתייחסות לסיפורים המסתעפים ממנו. כשהסופר אומר למאהבת שכתב היד שלה ניחן ב"תבנית מחוכמת" הוא בעצם מתייחס גם לסרט שבתוכו הוא פועל. לכאורה מובלעת כאן ביקורת עצמית מתחכמת, משום שהסופר רמז לכותבת המתחילה שהתבנית באה על חשבון האמת הכואבת, וכך גם הסרט שההתחכמויות המבניות שלו (הדמויות נמצאות לכאורה בערים שונות, אך המרחבים והסיפורים השונים מתמזגים לתבנית מעגלית) מולבשות על גבי סיפורים שדופים ומאולצים. מותחן אפל מכאן ומלודרמה מכאן, הסיפורים עייפים ומסורבלים ועתירים צירופי מקרים לא סבירים, ולמרות כל הסבל המופגן (כולל הילוך אטי ברגע היסטרי) אין בהם רגע של אמת.

האגיס רוצה שנשים לב לרמזים שפיזר לאורך הדרך, כי בסוף הוא יצדיק את צירופי המקרים באמצעות התבנית, אבל הסרט כל כך כבד ונטול הומור שהתירוץ המתוחכם בסוף אינו מצדיק את השעתיים הארוכות שלפני. יש להניח שהאגיס ראה פעם את "פרובידנס" של אלן רנה – על סופר חולה שמדמיין את ספרו הבא – וניסה לחבר את התבנית האינטלקטואלית הדחוסה של הסרט ההוא לתכנים נוחים יותר לעיכול – אהבה, אקדחים וכו'. אבל סרטו לוקה בסימפטום מוכר: רבים מהסרטים שעוסקים בספרות, כמו "המילים" עם בראדלי קופר, מתקשים לשכנע אותנו שהסופרים המהוללים לכאורה שבמרכזם באמת כותבים טקסטים ראויים, ולכן הם כמעט תמיד תקועים במחסום כתיבה ואינם נדרשים להוכיח את עצמם לצופים. בין השאר נשמעת ב"גוף שלישי" העצה המשומשת "כתוב על מה שאתה מכיר". זה נשמע הגיוני, רק שהאגיס כתב טוב יותר על חיילים יפנים מאשר על כתיבה.

השורה התחתונה: חנטריש יומרני