[rating=3]

מאז שהסרט "אנני הול" יצא לקולנוע בשנת 1977, וודי אלן מביים סרט בכל שנה (מדי פעם פעמיים בשנה, או לסירוגין מוסיף מחזה או סרט טלוויזיה). רובם טובים, חלקם פחות. הסרטים הנפלאים באמת יוצאים אחת לכמה שנים, ואילו אחרים מבויימים מתוך הרגל או מתוך השראה של רגע. עתה יוצא סרטו ה-47 של וודי אלן, "קסם לאור ירח", המתרחש בעידן הג'אז של שנות ה-20 המוקדמות של המאה הקודמת, ועוסק בסיאנסים שביצע המעמד העליון באותה תקופה, תוך הנאה רבה מקסמי החיים.

המילה קסם מוכרת לא מעט לוודי אלן, כיוון שבתחילת הקריירה שלו אף ניסה את מזלו כבדרן קוסם – בהטלת קלפים, חיבור טבעות או באותות עשן. סרטים נוספים של אלן קיבלו גם הם ביטוי למוטיב הקסמים – "סקופ" (2006), "קללת אבן העקרב הירוקה" (2001), "כשתפגשי זר גבוה ומסתורי" (2010) ועוד, שכולם אופפים אבק כוכבים, מגידי עתידות, ציניקנים אומללים ופתאים תמימים. כמו סרטים אלו, גם הסרט הנוכחי עוסק בכך.

בתפקיד הראשי מופיע סטנלי (קולין פירת', "איש המסילה") כלהטוטן במה מפורסם, שמתעב את העולם האלטרנטיבי, ורואה זאת כתחבולות ואחיזת עיניים. הוא מקבל הזדמנות להתמודד מול חוזת עתידות, סופי בייקר (אמה סטון, "ספיידרמן המופלא"), במטרה להפגין את הבוז שלו כלפיה. סטנלי מוזמן לאחוזה בדרום צרפת, שם היא מתארחת, ומתנהל דו קרב אמיתי בין סטון הרגישה וחמימת הלב מול פירת' הקר כקרח ורודף ההיגיון.

מעל כל הדרמה הווכחנית הזו, יש לציין כי הסרט מכנה את עצמו כקומדיה. בנקודה זו, למרבה הצער, אלן שוכח לרוב שהסרט מתנהל באופן לוגי, ולא לפי היגיון הכתיבה הקומית. כנראה שהאינסטינקטים הקומיים של אלן התרככו ב"קסם לאור הירח". כך למשל, יש סצנת סיאנס, שבה אלמנה מנסה לאמת שמועות על בעלה המנוח. נראה כי הטקסט זועק לשורת מחץ, אבל באופן מפליא – זה אף פעם לא מגיע.

הסרט מצולם באופן יפהפה ב-35 מילימטר פילם, אבל אין לו הרבה  חיים. הצלם הראשי, דריוס קונדג'י, שצילם כמה מסרטיו הנוספים של אלן באירופה, הוסיף מעט טשטוש בעדשות לשם המראה ההיסטורי. כמו בסיאנסים של המדיום, הצופה מזדהה יותר עם המתים, מאשר  עם החיים.

פירת' מצוין בתפקידו (כרגיל, וודי אלן לא רואה שום דבר מוזר בליהוק אדם בגיל 55 כבן זוג רומנטי למישהי הצעירה ממנו בכ-30 שנה). הוא מראה את צדו השנון בזעף רב, והסצנות הטובות בסרט הן כשהוא עולב באנשים ללא כל התנצלות. לעומתו, סטון מקסימה כמדיום. היא מעט מפריזה במשחק כשקולה רוטט, והיא מביטה למרחב, מתוך מטרה להיכנס לטראנס, ובכל זאת, היא מביאה את הרוח הנכונה גם שהיא מראה פגיעות אמיתית וכואבת.

לעומתם, שחקני המשנה אינם מוסיפים יותר מדי. איילין אטקינס ("השעות") מביאה עימה את סגנוניות "אחוזת דאונטון", בעודה מגלמת את הדודה הזקנה והאהובה של פירת', ואילו ג'קי וויבר ("אופטימיות היא שם המשחק") כמעט שאינה מנוצלת. נראה כאילו הסרט נעשה למטרת הרצף, או כנקודת ציון, משהו שנעשה כדי להסדיר את נשימתו של אלן לאחר שהשקיע את כל כולו בשנה שעברה ב"יסמין הכחולה". הוא, כנראה, שומר את כוחו לקראת סרטו הבא.

"קסם לאור ירח" הוא סרט אווירה מתקתקה, לא מצחיק, מקסימום משעשע לעיתים. נראה שוודי אלן היה עסוק בליהוק שחקנים טובים ובצילום נופיה הקסומים של הריביירה הצרפתית, מאשר בקסם לאור הסיפור והתסריט.