כמעט מפורסמים: "פרנק" היא קומדיה עוקצנית, הפכפכה ועגמומית

מכירים את הסיפור על הצעיר התם שמצטרף ללהקת רוק בתחילת דרכה, נכווה בלהבתו של המנהיג הכריזמטי, מתאהב בזמרת וחווה עם הלהקה את העליות והמורדות? אז זהו, ש"פרנק" לגמרי לא כזה. המרכיבים הבסיסיים של סרטים על להקות רוק אמנם נמצאים כאן, אבל כמו המנהיג המוזר והמסתורי שעל שמו נקרא הסרט – הכל כאן על העוקם, במובן הנהדר של המילה. מה שמתחיל כקומדיה חיננית על גיבור חולמני ונאיבי הופך די מהר לקומדיה ביזארית, עוקצנית, הפכפכה ועגמומית הבוחנת את הקו השברירי שבין גאונות לטירוף תוך שהיא מגחכת על התפיסות המקובלות שלנו בנושא.

הדבר הכי מוזר בסרט הוא העובדה שנוצר בהשראת סיפור אמיתי ומבוסס בחלקו על חוויותיו של התסריטאי ג'ון רונסון, שבשנות ה־80 הצטרף כקלידן מחליף ללהקתו של פרנק סיידבוטום בעל הראש הענקי מעיסת נייר, שבתוכו הסתתר המוזיקאי־קומיקאי כריס סיווי. "פרנק" מסופר מנקודת מבטו של ג'ון (דומנאל גליסון המקסים מ-"כל הזמן שבעולם"), פקיד קלולס מעיירה אנגלית ומוזיקאי חובב, שהזדמנות חייו נופלת לו על הראש כשהוא מוזמן להצטרף ל־Soronprfbs (נראה אתכם מנסים לבטא את זה) במקום הקלידן שניסה להתאבד.

כישרונו הזעיר של ג'ון, שמתגלה לנו באופן מצחיק בסצנות הפתיחה, אינו עוצר בו מלפתח תקוות גדולות לגבי הלהקה שכל חבריה ניסו להתאבד בשלב זה או אחר. פרנק, שאינו מוריד את הראש הקריקטורי גם במיטה, הוא מין שילוב של אמן בעל חזון וילד מוגבל שזקוק להגנה, ונגנית התרמין קלרה (מגי ג'ילנהול) משמשת כשומרת נפשו. מייקל פסבנדר, שנאלץ לוותר על הבעות פנים (לפעמים הוא מתאר את ההבעות החסרות ליצירת אפקט קומי), בונה דמות מסקרנת באמצעות תנועות גופו הכחוש שמעולם לא נראה כה שברירי.

כשהלהקה פורשת לצריף מבודד ליד אגם באירלנד כדי לעבוד על אלבום, ג'ון מתאר את התקדמותה בטוויטר וצובר מספר קטן של עוקבים. הוא אפילו מצליח לעורר עניין מצד איזה פסטיבל מוזיקה בטקסס. וכל אותו זמן הוא מתכחש בעקשנות לפער בין שאפתנותו לבין אופייה של הלהקה, שחבריה האקסצנטריים עוסקים ביצירת אמנות אקספרימנטלית ולא קומוניקטיבית מתוך צרכים פנימיים בלבד, ובאמת אין להם שום רצון להגיע לקהל רחב.

שוב ושוב הוא טועה בפענוח הסיטואציות, והקומדיה שנובעת מניתוקו מהמציאות מתובלת בפלפל ומהולה בחומץ. הבמאי האירי לני אברמסון מדגיש את הפער באמצעים גרפיים – ציוצי הטוויטר המופיעים על המסך נראים כה מנותקים מהמרחב האפלולי והמוזנח שבתמונה מאחוריהם. המערכה האחרונה – שבה ג'ון מקבל הצצה מפתיעה אל העולם שממנו בא פרנק ונותר עם תובנה עצובה – מהדהדת זמן רב אחרי תום הסרט.

השורה התחתונה: קומדיה אבסורדית וכספיתית, לפרקים מצחיקה, לרגעים צובתת לב