[rating=3]

זהו הסרט הראשון בבימויו של חוסיין אמיני, המחזיק בקריירה ארוכה כתסריטאי המתמחה בעיבודים קולנועיים של יצירות ספרותיות כגון "דרייב" ו"כנפי היונה". המקור לסרט זה הוא נובלה משנת 1964 שנכתבה על ידי פטרישיה הייסמית', המחברת שהתפרסמה הודות ל"הכישרון של מר ריפלי".

בהתאם למסורת ספריה, העלילה מתפתחת מתוך מפגש מקרי בין שני גברים. במהלך סיור באתונה, איש העסקים צ'סטר מק'פרלנד (ויגו מורטנסן, "העד") נפגש במדריך הטיולים, רידל (אוסקר אייזק, "בתוך לואין דיוויס"), סופר מתחיל ורמאי בקטנה. ככל שהסרט מתקדם, השניים נכנסים למאבק כוחות סביב אשתו של צ'סטר, קולט (קירסטן דאנסט, "מארי אנטואנט").

במונחים של אמנות הסיפור, מדובר במיזם מאוד מסובך. זהו תסריט המורכב משלוש דמויות, שכולן אינן נחמדות או אמינות, כך שלצופה קשה להזדהות עימן בכוונה תחילה. התסריט מדלג ללא הרף בין מספר נקודות מבט, והרבה דברים חיוניים פשוט לא נאמרים, כך שהקהל צריך לנסות ולהסיק אותם בעצמו.

למרות ההשוואה המחייבת, אמיני אינו אלפרד היצ'קוק. קיים מתח, הסגנון המוזיקלי דומה, אך העריכה אינה מדויקת מספיק כדי לגרום לצופים להרגיש שכל שוט מסמן מהלך טרי במשחק הקלפים הפסיכולוגי. חלק מהסצנות עשירות מאוד בדיבור ופחות במעשים, ומזכירות דווקא את התקופה האירופאית המוקדמת של וודי אלן, ששם נאמר לשחקנים להופיע מול המצלמה ופשוט "לדבר חופשי".

אמיני גם חולק את הנטייה של וודי אלן לשלב רמיזות מעולם הספרות והמיתולוגיה, ויוצא שהתסריט כתוב היטב, ומצליח לשמור על אופי ורוח הספר. עם זאת, חלק מהשינויים ריככו את הדמויות יתר על המידה, וכפי שנוהגת לכתוב הייסמית': לכל הדמויות יש לב פסיכופטי. חלקם גם יודעים לנצל היטב תכונה זו בחלקלקות אלגנטית, ורואים זאת בנקודת המפנה המזעזעת בסרט.

באשר לשחקנים, דאנסט בתפקיד מתגרה אולם סימפטי, ואילו ההילה המסתורית של אייזק מרמזת על אדם עם אינטליגנציה המסתיר פוטנציאל לבריונות. החוליה החלשה היא מורטנסן, שנשאר רגוע מדי כדי ליצור את הקסם שבנה עליו הבמאי: הוא אלגנטי בחליפה בצבע קרם (המזכירה את אובמה), הוא שמח ומאושר כאדם שהצליח לזכות בנערת חלומותיו, אולם לאחר מכן הוא מסיר את עורו והופך לדמות שאין לערוג אליה. ניתן היה למצוא שחקן יותר כריזמטי, ובחירת הבמאי בשחקן הראשי היא בהחלט התעלומה הגדולה של הסרט.