[rating=3]

הסרט "השקר הטוב" (או סאגת המהגרים של הבמאי פיליפ פלארדו) הוא בעצם קומבינציה של שלושה סרטים מחוברים, ובאף אחד מהם אינה מככבת בתפקיד הראשי ריס וית'רספון ("סיפורו של מאד"), כפי שמופיע בפוסטר הסרט ובפרסומות הטלוויזיה.

היא מגיעה רק לאחר מערכה ראשונה ארוכה שממריצה את דפיקות הלב וממחישה את הקטל ואת רצח העם במלחמת האזרחים הסודאנית שנמשכה בין 1983 ל-2005. הסכסוך הותיר מיליוני נרצחים, ומחוסרי הבית נותרו תחת מרותם של ילדים שהוכרחו להפוך לחיילים. כ-20,000 יתומים (שהוריהם נהרגו) נאלצו ללכת ברגל מאות קילומטרים כדי להגיע למחנות פליטים צפופים עד אפס מקום.

"הילדים האבודים של סודאן", כפי שהם מכונים, הפכו למושא העניין של הבמאי הקנדי, פלארדו, שהיה מועמד לאוסקר לפרס הסרט הזר עבור הסרט "אדון לזאר". כבר אז הפגין פלארדו עניין וחמלה לאנשים חסרי שורשים. בהיפוך מוחלט, המערכה השנייה והשלישית של "השקר הטוב" היא שילוב של קומדיה ודרמה מתקתקה, במסע חוצה יבשות, 13 שנים אחרי האירועים הקשים של הפרולוג.

עכשיו משהתבגרו, שלושה מהילדים האבודים – מאמר (ארנולד אוקנג), ג'רמיה (גר דואני) ופול (עמנואל ג'אל), נשלחים לעיר קנזס סיטי בארצות הברית, ונלקחים תחת חסותה של עובדת סיוע, קארי (ריס ווית'רספון). חברה בקבוצת המהגרים, אחות של מאמר, אביטל (קות' וייל), נשלחה לבוסטון מסיבות של בירוקרטיה. כמשתמע, שברון לב נוסף עבור פליטים אלו.

נראה כי פאלדרו מעוניין בכנות ובתמימות לספר את הסיפור של הילדים האבודים, כפי שכתבה זאת התסריטאית מרגרט נייגל. לזכותם, הסרט מעניק זמן מסך מרבי לשחקנים הסודנים, כשרון טבעי של נון-אקטורס, שחייהם האישיים וחוויותיהם אינם רחוקים מהטרגדיות ומהקשיים המתוארים בסרט.

חשוב לציין, כי "השקר הטוב" מקבל גיבוי גדול מהוליווד, פעם ראשונה עבור פאלדרו, כך שהרבה מהמערכה האחרונה שלו עשירה בהיבטים סטריאוטיפים אמריקנים (התמודדות עם טלפונים, פיצה וגלידה) וטראומות (סחבת, מציאת מקומות עבודה ולחצים חברתיים). קארי, הדמות של ווית'רספון, הופכת למדריכה תרבותית ועורכת דין משפטית של המהגרים, בעוד היא נלחמת בבורות, באדישות ובגזענות מערכתית, כשכמעט כולם הולכים לאיבוד באמריקה, כפי שהיו באפריקה. 

פאלדרו התנגד בנחרצות ללחץ ההוליוודי ליצור סרט "פיל-גוד" (הרגשה טובה), שבו הלבנים מתגייסים לסייע לשחורים במצוקה. הסרט אולי חסר מיקוד וקו ליניארי, אך לא חסר אותנטית.