"נעלמת". בן אפלק.
"נעלמת" הוא סרטו העשירי של הבמאי דיויד פינצ'ר, ובלעדיו זה היה יכול להיות סרט זניח לגמרי. "נעלמת" עשוי מעולה מכל בחינה – בימוי, צילום, משחק, עריכה ומוסיקה – אבל חייבים להבדיל בין סרט מעולה לסרט שעשוי מעולה. יש לסרט הזה את כל המרכיבים של מותחן לשעת לילה מאוחרת בטלויזיה אך הוא מגיע בחבילה יוצאת מן הכלל, עם כוכב קולנוע בתפקיד ראשי. לכל אורך הסרט הייתי סקרן לדעת מה יקרה – יותר "סקרן" מאשר "במתח".
המגע של פינצ'ר מתחיל, כמו תמיד, בכתוביות הפתיחה של הסרט. הן לא "מיוחדות" כמו בסרטים קודמים שלו*, אך כל שם ….נעלם כמעט ברגע שהוא מופיע, השם נמוג, הוא לא פשוט מתחלף. על המוסיקה אחראים, כמו בשני סרטיו הקודמים של פינצ'ר, טרנט רזנור ואטיקוס רוס (שזכו באוסקר על "הרשת החברתית"), והם חיברו פה פס-קול שלא שמעתי כמוהו בשום סרט, שונה ומשונה, וכולל צלילים ורעשים (כמו נקישות שלא רואים בסרט). גם פס-קול "קונבנציונלי" היה עובד פה, אך זה מוסיף ייחוד חיוני לסרט.
הסיפור ההתחלתי של "נעלמת", שלא היה יכול להתרחש כפי שהוא בשום מקום מחוץ לארצות הברית, הוא פשוט: ביום נישואיהם החמישי של ניק ואיימי היא נעלמת מביתם במיזורי. מה קרה לה? מי עשה לה מה? המשטרה פותחת בחקירה, וכמו תמיד במקרים האלה: הבעל הוא החשוד העיקרי הראשון. במהלך שעתיים וחצי נגלה על הנישואים של בני הזוג, על נסיבות ההיעלמות שלה, החקירה והחגיגה התקשורתית שמלווה אותה.
מדובר בשעתיים ועשרים ותשע דקות רצופות גילויים, מעניינות כמעט לכל אורכן. בחצי השעה האחרונה הסרט מעט מאבד מהתנופה שבו, ולא רק בגלל שדברים מגיעים לסופם; אפשר היה לוותר על כמה דברים קטנים בחלק הזה. זהו הסרט החמישי ברציפות של פינצ'ר שמבוסס על ספר, ובמקרה הזה מחברת הספר גיליאן פלין היא שכתבה את התסריט. מעבר למתח יש גם רגעים יותר קלילים וקומיים בכל הנוגע לסיקור התקשורתי של האירוע ובדמותו של עורך הדין שניק שוכר. אגב, האורך הממוצע של חמשת הסרטים הללו הוא שעתיים וחצי (רק "הרשת החברתית" קצר יותר).
בן אפלק מוצלח בתפקיד הראשי כניק, וגם רוזמונד פייק כאשתו איימי בסדר. יש לי בעיה איתה; היא היתה בסדר גם ב"למות ביום אחר", בסרט "גאוה ודעה קדומה", ב"לחנך את ג'ני" וב"ג'ק ריצ'ר", ואם אתם לא זוכרים אותה משם זה בדיוק העניין: היא לא מביאה או מוסיפה דבר לדמויות שלה, אין לה ערך מוסף, היא לא כובשת, מקסימה או סוחפת על אף שהיא נראית טוב, מה שהופך את הופועותיה לנשכחות לחלוטין. שחקנית אחרת היתה מביאה יותר משקל, קסם ומעוררת יותר רגשות (חיבה ו/או שנאה כלפי הדמות).
"נעלמת". רוזמונד פייק עם בן אפלק.
בתפקיד החשוב של גוֹ (קיצור של מרגו), אחותו התאומה של ניק, מופיעה קארי קוּן, שזה סרטה הראשון (היא משחקת בסדרה "הנותרים"), ואת החוקרת הראשית של פרשת ההיעלמות מגלמת קים דיקינס, שמוכרת בעיקר מתפקידי משנה בסדרות טלויזיה, כולל "דדווד", "אורות ליל שישי" ו"טרמיי". היא מחזיקה יפה את החלקים שלה ולצדה מופיע כחוקר פטריק פוג'יט (השחקן הראשי ב"כמעט מפורסמים"), שלא עושה הרבה בסרט.
בתוך שבועיים הרוויח "נעלמת" בארה"ב יותר מאשר "מועדון קרב" ו"זודיאק" יחד(!), והוא בדרך לעבור את "הסיפור של בנג'מין באטן" כדי להיות הסרט הכי מצליח של פינצ'ר בארה"ב. כל סרט שפינצ'ר מביים מעניין. למרות שיש לו סרטים שלא מתרחשים בהווה ("זודיאק" בשנות ה-70, "הסיפור של בנג'מין באטן" לאורך המאה ה-20), יש בו משהו עכשווי מאוד, מלהיב ומסקרן. הספר "נעלמת", שלא קראתי, הוא כנראה מותחן טוב, אך לא אדיר, וכזה גם הסרט הזה. אני מבין מה משך את פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון", היו בו את כל המרכיבים שהוא אוהב, אבל הסרט שלו לפיו היה גרוע. אני מקווה שכבסיס לסרטו הבא יבחר ספר לא רק מצליח אלא גם טוב מאוד.
דירוג: 
* גללו מטה בראיון המעלף הזה כדי לראות את כתוביות הפתיחה של תשעת הסרטים הקודמים של פינצ'ר: "הנוסע השמיני 3", "שבעה חטאים", "המשחק", "מועדון קרב", "החדר", "זודיאק", "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", "הרשת החברתית" ו"נערה עם קעקוע דרקון".
נעלמת (ארה"ב, 2014)
בימוי: דיויד פינצ'ר | תסריט: ג'יליאן פלין | משחק: בן אפלק, רוזמונד פייק, מיסי פייל, ניל פטריק האריס, טיילר פרי | מוסיקה מקורית: טרנט רזנור, אטיקוס רוס | צילום: ג'ף קרונוות'
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-16.10.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: