"זינוק בעליה". שלמה בראבא, איתי טיראן ורותם זיסמן-כהן. צילום: יוני המנחם
"זינוק בעליה" הוא סרט קליל ויעיל מהסוג שצריך לעודד בקולנוע הישראלי: נגיש לקהל הרחב, לא טיפשי לחלוטין, ומעביר את הזמן בהנאה ובחיוך. מפתיע לגלות שמככב כאן איתי טיראן, נסיך התיאטרון המהולל, שאינו מרבה כלל להופיע על המסך הגדול בשנים האחרונות, ואינו מגלם ניצול שואה או חיל מסוג כלשהו.
את הסרט ביים אורן שטרן על פי תסריט של ריקי שולמן, וזהו לשניהם סרט ביכורים באורך מלא. שיתוף הפעולה הקודם בינהם היה במסגרת רצועת 'ראשון בדרמה' בסרט הטלויזיה "להשתחרר מסוזי". לשניהם גם סרט נוסף במסגרת 'ראשון בדרמה' – הוא עם "הדמעות של אמסלם" לפי תסריט של רשף לוי; והיא עם "תושב"ע בקרית שמונה" שביים יובל גרנות. לניסיון הזה עם קומדיות קלילות יש ביטוי באופי הנעים של "זינוק בעליה", שמצליח להנחיל הנאה בצופיו גם מבלי רוח שטות וגיחוך על עצמו.
תאונת דרכים מתניעה את סיפורו של הסרט. בדרך לחתונת הבן (טיראן), אב המשפחה (שלמה בראבא) לא שם לב לכביש, נבהל מפתח ביוב סגור (!) וגורם לתאונה שמותירה את אם המשפחה (עידית טפרסון) בתרדמת. בלי ההכוונה של האם, המשפחה מתקשה לתפקד כראוי: האב חדור הטראומה מתקשה לשוב לנהוג בצורה תקינה ונאלץ לעבור שיעורי נהיגה במקום להנות מהרכב החדש עליו חלם, הבן חושש להדגיש בפני אביו כמה הוא אוהב את זוגתו (רותם זיסמן-כהן שוב בטייפ-קאסט הקבוע של המזרחית הלוהטת) ורוצה כבר להתחתן איתה ולהתקדם במערכת היחסים שלהם, והבת (מלי לוי המקסימה) מאוהבת בכוכב קולנוע ערבי במקום לנסות למצוא חתן בעולם האמיתי.
"זינוק בעליה". רומי אבולעפיה עם שלמה בראבא. צילום: יוני המנחם
בימים משונים אלו, יוצא לשבח סרט קומי שאינו נשען על דיאלקט של ערסים ואינו לועג לעצמו. זהו המקרה של "זינוק בעליה" שפשוט מציג תסריט מספק שמחליק בקלות בגרון (חוץ מהענין המוזר של בור הביוב הסגור – לא יכלו לפתוח אותו לפחות?). על זאת נוסף גם בימוי טוב, ועבודה משחק מעודנת ולא מתלהמת (כולל זיסמן-כהן, שתמיד מצליחה לגלם נהדר את הטייפ-קאסט להבדיל מהתכנים הטלויזיונים הדומים לדמויות שלה). על הצוות הראשי נוספים גם שחקנים אהובים אחרים כגון רומי אבולעפיה בתפקיד המורה לנהיגה של שלמה בראבא; יוסי מרשק המעולה בתור המורה להתעמלות שמתאהב במלי לוי; ויוסף סוייד בתפקיד המשעשע על המרקע של כוכב הקולנוע הערבי, גיבור התרבות של מלי לוי.
את הסרט הפיק מיכאל שרפשטיין, שלצד דרמות כגון "פלייאוף", "טירונות" ו"גמר גביע", מקפיד גם ליצור סרטים לקהל הרחב (מוצלחים יותר ופחות), כגון "הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן" ו"כידון". כדי ליצור את "זינוק בעליה", נראה ששרפשטיין קיבל תמיכה עצומה של חברת המכוניות "וולוו" המתבטאת בחסויות ואיזכורים רבים במהלך הסרט. אין מה להחמיץ פנים על כך – טוב שהקולנוע הישראלי לא ישען רק על קרנות הקולנוע, וככל שהקולנוע הפופולרי ילמד יותר להישען על מודל מסחרי, כך יגדל היצע הסרטים לקהל שימשוך עוד ועוד מאזרחי המדינה לצפות בקולנוע המקומי שלהם (וכך גם ישברו לחלוטין חומות ביטוי ה"לא צופה בקולנוע ישראלי" הסדוקות והמעציבות).