"מנפאואר" – ביקורת

"מנפאואר". יוסי מרשק.

"מנפאואר". יוסי מרשק. צילום: ורד אדיר

טעון באג'נדה חברתית מובהקת ואסתטיקה ומשחק משובחים – הסרט הישראלי "מנפאואר" הוא דרמה חברתית שמתקשה לנסוק מעבר ל"נושא חשוב". יש לו הרבה נקודות חיוביות מכל המקצועות המשתתפים בהכנת הסרט, מלבד התסריט, העוסק בדמויות שגרתיות שמקדמות את האג'נדה, מבלי דיון ממשי בשאלת הנושא החשוב של היטמעותם של עובדים זרים בישראל.

את הסרט כתב וביים נעם קפלן, שברזומה שלו הסרט הקצר "צווארון כחול לבן" (2004), הראשון לבית הספר סם שפיגל שהופץ באופן סדיר בבתי הקולנוע בארץ (לימים יעשו כן גם בוגרי בית הספר עודד בן-נון ומיכל ברזיס עם "איה"). "צווארון" זכה בפרס חביב הקהל של פסטיבל קרלובי וארי, ולסרט הביכורים העלילתי שלו "מנפאואר" בחר קפלן לקבץ שוב את שותפיו ליצירה, הצלם עידו סוסקולני והעורך אפי כהן ורטש.

עלילת "מנפאואר" מורכבת מארבעה גיבורים גברים, הקשורים להיטמעות העובדים הזרים במדינה: מנקה בתים שחום-עור, אינטלקטואל ומוביל חברתי בשם במבה (פמפס שמעון אודי בתפקיד ביכורים), שוטר הגירה בקשיים כלכליים (יוסי מרשק שמופיע על המסך הגדול בימים אלו גם ב"זינוק בעליה" וב"שושנה חלוץ מרכזי"), נהג מונית שמנסה להתמודד עם עזיבת בנו ומשפחתו (המורכבת מאישה פיליפינית וילד משותף) לקנדה, וצעיר פיליפיני העונה לשם ארז (סאן אינטוספ גם כן בתפקיד ביכורים) וחולם להתקבל ליחידה קרבית בצה"ל, צבא העם.

"מנפאואר". יוסי מרשק.

"מנפאואר". צילום: ורד אדיר

הופעות מכובדות ואמינות נרשמות מכל המלוהקים בסרט – הן הראשיים (וביחוד צריך להזכיר את מרשק ואינטוספ) והן המשניים, המהווים יחד פסיפס של דו-הקיום הכפוי בדרום תל אביב. אלא שהדמויות שמגלמים השחקנים הן הבחירות הקלות ביותר שניתן היה לבחור לשם הצגתם של העובדים הזרים (והסרט חוזר ומדגיש את הבידול בין עובדים זרים לבין פליטים זרים). מרשק המגלם את שוטר ההגירה בקשיים כלכליים (ובעל בעיות המזג), מוציא את כעסו על כספומטים ועל מהגרי העבודה (עד כדי כך שדקות אחרי שהוא מגיע הביתה ומנהל שיחה קצרה עם אישתו על בעיותיהם התזרימיות, הוא נס מן הבית בחזרה לרחובות, רק כדי להתעמר בעובדים הזרים).

מן העבר השני עומד במבה האינטלקטואל, שסובל מהתעמרויותיהם של השוטרים – אבל גם מיחס מזלזל של ישראלים רגילים כמו בעלת הבית שהוא מנקה ורופא קופת החולים. ארז מנסה כל כך להיטמע בחברה הישראלית, שיש לו רומן סודי עם צעירה יהודיה מסניף הארומה שבו הם עובדים יחד (כשהוא מוצג כאדם הגון בעוד היא מרושעת וזועפת), וממשיך לנסות לעבור את מדורי הגיהנום בדרך לשירות התנדבותי בצה"ל, בדיוק ההיפך מנתח מכובד של הישראלים במדינה. כדאי לשים לב שקפלן מדגיש כי היחס לעובדים הזרים מחלחל מגבוה: הן ממפקד המשטרה שאומר לפקודיו הצופים בזרים ממרומי מגדל סמוך: "להם יש ארץ אחרת, לנו אין"; הן ממפקדי צה"ל (תן לנו ביצוע מלא של שיר ישראלי!); והן מחברי הכנסת המקימים בנגב את תחנת המעבר לזרים החוצה מן הארץ.

לא כל הישראלים בסרט מוצגים באור שלילי (יותר או פחות), ועל הזוית הזו מנצח בעיקר נהג המונית חיים (שמוליק קלדרון). בנו (גל פרידמן) התחתן עם פיליפינית ויחד נולד להם ילד שהוא אוהב מאד. חיים גם עוזר כמה שהוא יכול לבן ולאישתו, אך בכל זאת אלו בוחרים לעזוב את המדינה (ברעיון המרומז היחיד בסרט – שכנראה קשור בנישואי התערובת שלהם). אולי ביד המקרה יצא, שהעצמאים בסרט הם הישראלים הנוהגים בחיוב לעובדים הזרים (גם בעלת המסעדה וגם בעל המספרה).

"מנפאואר". שמוליק קלדרון.

"מנפאואר". שמוליק קלדרון. צילום: ורד אדיר

קשה לומר כי קפלן מסנוור מהאג'נדה שלו, אלא כאמור, הוא בוחר בחירות קלות מאד לשירות האג'נדה. כשארז מסרב לבלות עם פיליפיניות צעירות שמזמינות אותו לתחנה המרכזית ועונה לשאלותיהן בעברית, זה כנראה לא בגלל שהוא נאמן לחברתו היהודיה – אלא בגלל שהוא עצמו לא מרגיש דומה להן. הופעת האורח החפוזה הזו מדגישה את היעדר היצוג של עובדים זרים שאינם כה נקי-כפים בסרט. ישנם טובים, וישנם רעים, ואיש מהם אינו מש ממקומו.

בהקשר רחב יותר מאופי הסרט (שכאמור גם בולטים בו אסטיקה וצילום ראוים לציון של דרום תל אביב), מענין לשים לב שזהו סרט חברתי נגיש יותר מסרטים רבים אחרים הנוצרים במחוזותינו, ועל כך כל הכבוד לקפלן. היתרון הגדול ביותר הוא היעדר השתיקות האמנותיות המאוסות שנהוגות כל כך בסרטים הישראלים של שנות האלפיים. "מנפאואר" מתקדם, זורם ומענין.

דירוג: ★★½☆☆

מנפאואר (ישראל, 2014)
בימוי: נעם קפלן | תסריט: נעם קפלן | משחק: יוסי מרשקשמוליק קלדרון, פמפס שמעון אודי, סאן אינטוספ, ליאת גורן | צילום: עידו סוסקולני
הפצה: החל מה-16.10.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?