השאלה שרבים חוזרים ושואלים לגבי "פולישוק" היא האם הסדרה מתארת אירועים שהתרחשו במציאות. לא נעים, אבל הישראלים עדיין מתקשים להבין ולהפנים עד כמה חלולה הפוליטיקה המקומית. לא שבמקומות אחרים הפוליטיקה טובה יותר אבל מטען העם הנבחר תמיד מכביד ומטרחן כל נושא. באופן אירוני, שאלת התאמת המציאות ב"פולישוק" קיימת בממד נוסף.
בתום העונה הקודמת של "פולישוק" מתברר כי מפלגתו של פולישוק (בגילום ששון גבאי הנפלא) זכתה בשלושה מנדטים. לא הישג גדול אבל כזה שיכול לשמש את קוזו (בגילום גיא לואל הנפלא לא פחות) כקלף מיקוח במו"מ להרכבת הממשלה. במציאות, "פולישוק" הסדרה היא סוג של קלף מיקוח. עלה תאנה אם תרצו. "פולישוק" הסדרה היא עוף מוזר בלוח השידורים של ערוץ 2. היא לא ריאליטי ולא שעשועון, היא הפקת מקור מושקעת ומושחזת. פולישוק ושלושת המנדטים שלו יוכלו להכשיר כל שרץ משודר.
למרות הזמן שעבר וחבל שעבר והגיע הזמן שמישהו בישראל ירים קול צעקה על השנים הארוכות שחולפות בין עונה לעונה בהפקות מקור ישראליות, מרענן לראות כי גם בעונתה השלישית, "פולישוק" ממשיכה להיות ממתק טלוויזיוני. כתיבתו של שמואל הספרי, גם אם בת כמה שנים, רלוונטית וקאסט השחקנים מציג משחק מדויק ומשובח. השילוב הזה, נדיר בהפקות מקור שמשודרות בערוצי הכבלים והלוויין, נדיר עוד יותר בערוצים המסחריים. שמואל הספרי, כידוע, לא המציא את הגלגל. סדרות על פוליטיקאים שודרו ברחבי העולם בעבר ועוד ישודרו בעתיד. הייחוד ב"פולישוק" הוא, כאמור, הדיוק. למרות שמדובר בקומדיה שמעצם היותה קומדיה אמורה להציג מצבים מופרכים, "פולישוק" גורמת גם למצבים המופרכים ביותר להיראות כאילו התרחשו וצולמו במציאות.
מעבר לדיוק, "פולישוק" מצטיינת בפן נוסף: היא לא מעליבה את הצופה. קומדיות ישראליות רבות שאפו לפגוע במכנה הנמוך ביותר של הצופה הישראלי ועל הדרך פספסו את הצופה התבוני. "פולישוק" מצליחה להצחיק את כולם. הצופה התבוני יתחבר לציניות והצופה, ובכן, הממוצע ייהנה מקטעי הסלפסטיק של המזכירה ויקי (דנה אברהם-סמו). יוצרי "פולישוק" הימרו על כל הקופה ולשמחתם, זכו. לא דבר מובן מאליו שכן על רקע האינפלציה בסדרות פוליטיות, בלטה, יותר מכולן, "בית הקלפים" שזרחה בזמן ש"פולישוק" היתה בפגרה. האתגר הגדול של "פולישוק" היה להישאר רלוונטית מול הדרמה שגרמה לרבים להשתפך בלי פרופורציה. שמואל הספרי וחבריו ל"פולישוק" יכולים להיות רגועים, הם עמדו במבחן בהצלחה נישאים, בין היתר, על גלי האכזבה מהפוליטיקה הישראלית זו הישנה וזו החדשה.
כל הסופרלטיבים שהורעפו כאן מרשימים ומועצמים עוד יותר לאור גילה של הסדרה. מעטות הפקות המקור הישראליות שמצליחות לשמור על רמה גבוהה ואף להשתפר כששתי עונות כבר מאחוריהן. "פולישוק", הלכה למעשה, לא מתברגת ברשימת הסדרות הישראליות הטובות אלא מציבה רף גבוה והופכת לסדרה שיש לשאוף להביס. ואת כל זה היא עושה עם שלושה מנדטים בלבד.
מה אתם חשבתם על "פולישוק"? ספרו לנו בתגובות