"הקופסונים": קופסת הפתעות באנימציה

סרטי האנימציה שהופקו באולפני Laika ("קורוליין ודלת הקסמים" מ-2009, "פראנורמן" מ-2011) מסתמכים על האמנות המאתגרת של אנימציית סטופ-מושן: מודלים של הדמויות ועולמן מוקמים ומוזזים באופן קפדני ומדויק, פריים אחרי פריים, שניה אחר שניה. לעשות זאת בתלת מימד ובסטנדרטים של אנימציה שאינם נופלים במורכבותם מאנימציית מחשב זה דבר הגובל בטירוף.

עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:

• עבירה
• פארטי גירל
• סולו בשניים
  

במקום ניסיון להפוך כל סרט לנקודת פתיחה או לחלק מזיכיון (כמו בדרימוורקס, ובמידה פחותה פיקסאר), מנסים בלייקה ליצור סרטים בודדים, חד פעמיים, ובכל פעם להציב אתגרים מסוג חדש. גם ברמת התוכן ניכרת העזה. "קורוליין" היה, לכאורה, סרט פנטזיה לילדים, אך לא חשש מהצגה עוכרת שלווה של סיטואציה מסוייטת. ב"פראנורמן" אחת הדמויות מתגלה כהומוסקסואל, כך שהמסר של הסרט אודות חשיבותה של אמונה עצמית חורג מהגבולות הבטוחים של מסר מטעם תאגיד בידור לכל המשפחה. הסרט השלישי של אולפן זה "הקופסונים" ("The Boxtrolls") ממשיך באופן ראוי את המסורת המתפתחת של מצוינות טכנית מקוריות אסתטית והעזה נושאית.

"הקופסונים" הוא עיבוד לספר "Here Be Monsters!" 2005 של אלן סנואו - וזהו אתגר לא פשוט להפוך ספר שאורכו מעל 500 עמודים לסרט של כשעה וחצי. העלילה מתרחשת בצ'יזברידג', מעין חיבור בין עיר אנגלית מהעידן הויקטוריאני (עם טכנולוגיית רטרו-אלטרנטיבית שיש לה זיקה לסטימפאנק). עיצוב המרחב, לעומת זאת, מושפע מהאקספרסיוניזם הגרמני או, ליתר דיוק, מהאופן בו השפעות אלו עובדו בסרטי אנימציית הסטופ-מושן של טים ברטון (בעיקר "וינסנט", ו"חתונת הרפאים"). נתוני פתיחה אלו מהדהדים בעיצוב הגרוטסקי של הדמויות האנושיות המשקף היטב את אופיין. מול בני האדם מוצבות "המפלצות" של הסרט, אך חרף חזותן הלא אנושית הן נעימות יותר במראה ובאופי. אלו הם הקופסונים - טרולים חובבי טכנולוגיות שגופם נתון בתוך קופסאות קרטון.

 הקופסונים הם יצורים בלתי מזיקים אשר יוצאים מתוך המחילות התת-קרקעיות שבהן הם גרים כדי לפשוט על האשפה של בני האדם. חלקי מתכת ומנגנונים מכאניים זנוחים הם עבורם אוצרות קסומים שאותם הם מתקנים. העלילה מתחילה כשטרול בשם פיש חוטף תינוק אנושי. אירוע המאפשר לשונא הטרולים ארצ'יבלד סנאצ'ר לשכנע את לורד פורטלי-רינד, ראש מועצת "הכובעים הלבנים" (מועצת העיר), לצוד את הטרולים ולחסלם בעבור "כובע לבן משל עצמו". מדוע זה כה חשוב להחזיק ב"כובע לבן"? מכיוון שזה מקנה גישה לדבר לו מתאווים כל בני העיר - גבינה. זה כלל לא משנה לסנאצ'ר שהוא אלרגי באופן קיצוני לגבינה, ואפילו לוקה בטירוף כשהוא אוכל ממנה.

בקפיצה של כמה שנים קדימה התינוק החטוף גדל בקרב הקופסונים כשהוא מאמין שפיש הוא אביו והוא אחד מהם. שמו הוא "אגס" ("ביצים") כשם החותמת על הקופסא אותה הוא לובש . למרות שהוא מבין את שפת הנהימות של הטרולים הוא גם מסוגל לדבר כבן אנוש. בלילות, כשהקופסונים עולים לפני השטח הם ניצודים ע"י סנאצ'ר ושלושת עוזריו. התעמולה שהוא הפיץ במשך שנים גרמה לכל אנשי העיר להאמין שהטרולים הם מפלצות שיש למגר.

העלילה עוסקת בהגעתם של הטרולים לסף הכחדה, בניסיון של אגס להצילם מסנאצ'ר, בגילוי שלו את זהותו המקורית ומה שעלה בגורל אביו. במהלך זה מסייעת ויני, בתו של לורד פורטלי-רינד, שאביה חובב הגבינות מגלה עניין אפסי במחשבותיה ותחושותיה.

החיבור בין מרכיבים עלילתיים אלו לסגנון הגרוטסקי ולהשפעות הויקטוריאניות-אקספרסיוניסטיות הופך את הסרט לאלגוריה מוצלחת על רדיפה גזעית, תעמולה, וניסיון השמדה. רבים הסתייגו מהרעיון המבריק של השר שי פירון להכניס לימודי שואה לגני הילדים. "הקופסונים" ממחיש כיצד ניתן להציג נושאים אלו לצופים צעירים בדרך מהנה ומעוררת מחשבה. אך גם בדרך זו אלו עדיין לא תכנים המתאימים לילדים בגיל הגן.

"הקופסונים" מוצג בישראל רק בגרסא מדובבת. זוהי בחירה מצערת מכיוון שמהילדים בגיל המתאים לסרט (7-11) נשללת ההנאה מעבודת המשחק המקורית של שחקנים כמו בן קינגסלי (סנאצ'ר), אל פנינג (ויני), ג'ארד האריס (לורד פורטלי-רינד), ודמויות משנה בקולם של ניק פרוסט, סיימון פג, טרייסי מורגן וריצ'ארד איודה. כדי להוסיף חטא על פשע, הדיבוב לעברית מסתמך על תרגום ברמת "גוגל טרנסלייט", עם עברית מאונגלזת ומשפטים לא תקינים מבחינה תחבירית. לחובבי האנימציה הבוגרים יש סיבות טובות לראות את הסרט, אך בשום אופן לא בגרסא המדובבת.