"מעבר לגבעות", רומניה 2012 / הערב בערוץ יס 3
קנאות פראית, שנאה עיוורת, בערות, רודנות. בקיצור, שלטון הדת. כל דת שהיא. במקרה שלפנינו - הסרט "מעבר לגבעות", מדובר בגרסת הכנסייה הרומנית האורתודוקסית, ובאופן שבו מיושמת שליטת הכמרים על מוחם של הכפריים הנבערים מדעת.
כריסטיאן מונג'יו, שביים את "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" המצוין, ביסס לפני כשנתיים את "מעבר לגבעות" על מקרה טרגי שאירע שבעשנים קודם לכן בכפר נידח בצפון רומניה, סמוך לגבול עם מולדביה, ובו אישה צעירה איבדה את חייה במהלך טקס פרימיטיבי של גירוש שדים מתוך נקבי גופה. הסרט, בהשראת הסיפור האמיתי, עוקב אחר רומניה בת 25, השבה למולדתה לאחר מספר שנות שהות בגרמניה.
לכאורה, משימתה פשוטה למדי. עליה ליטול תחת חסותה אישה צעירה אחרת - חברתה הטובה מאז שהשתיים שהו יחד בבית יתומות - לעקור אותה מתוך כפר הולדתה הנחשל, ולהביא אף אותה למגורים בסביבה חופשית בגרמניה.
המשימה מסתבכת כאשר מתברר שבמרוצת שנות הנתק בין הנשים, הפכה הצעירה הכפרית לנזירה, והיא כעת נתונה תחת ציפורני השליטה של הכומר המקומי, האוסר עליה בשמו של הצלוב להיפתח לרעיונות עכשוויים על אודות שוויון בין אדם לאלוהים. במקום זאת, מנחיל הכומר לנזירה ציווי של חיי סיגוף, עינוי הגוף למען טיהור הנשמה, ודחייה בוטה של כל אוהביה האנושיים. כל זאת, למען קידוש שמו של ישו. החברה הטובה מגרמניה מחליטה להשיב מלחמה לדתיים החשוכים, ותוצאות מהלך זה רק הולכות ומדרדרות את שתי הנשים במדרון אפל של רדיפה על רקע דתי.
מונג'יו מכתיב לסרט סגנון הגשה חסכוני, הנוקט סגפנות ויזואלית בנוסח רובר ברסון ("הנידון למוות ברח", "מושט") הצרפתי, תוך שהוא משחרר מעת לעת את הרסן למען תיאורי התפרצויות של היסטריה קיצונית, המוגדרת בחוגים מסוימים כעבודת אלוהים.
מה שפוגם מעט בסרט המעולה הזה, לפחות בעבור הצופים בישראל, הוא ההכרח להצטייד מראש בידע כלשהו בנפתולי האמונה של הכנסייה המזרחית אורתודוקסית. גם אורכו - של "מעבר לגבעות", שעתיים וחצי נטו, מציב מכשלה אובייקטיבית לא פשוטה, אבל המאמץ בוודאי שווה את התוצאות. הסרט עצמו לא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ, ואם כך שידורו הערב הוא בבחינת פרמיירה ראויה לתשואות.