"בין כוכבים": בין הצדעה לסטנלי קובריק לנרטיב פשטני

"בין כוכבים", ארה"ב 2014

למעשה, "2001 , אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק לא היה סרט מדע בדיוני, וכך גם "בין כוכבים" של כריסטופר נולאן, המשתדל לחקות אותו. אומנם סרטו הנערץ של קובריק משנת 1968 גולל סיפור מסע אל כוכב הלכת צדק, אך בבסיסו הוא היה מסה הגותית על אודות האלוהות, על מהות החוכמה, וכן על אודות האיזון המושלם בין עבר, הווה ועתיד, העוקבים זה את זה בשלמות מפליאה, אך גם חיים במקביל זה לצד זה.

ב"בין כוכבים" פוסע נולאן צעד אחד קדימה אל מעבר לרעיונות של אפלטון ולייבניץ, שהזינו את סרטו של קובריק. יחד עם אחיו ג'ונתן, הכינו שני הנולאנים תסריט שעיקרו דיון פילוסופי המתמקד בתיאור המוות, ובמיוחד באופציה המרעננת שזה אינו קיים כלל. אל תוך מסגרת של מסע בין כוכבים, המזכיר בכוונה תחילה, ואף מרבה לצטט את סרטו של קובריק, יוצקים השניים סדרה של סיפורים ומיתוסים הבאים לבחון את מערכות האיזון הנצחיות: אב-בת ואב-בן, וכן סוגיות של מרחב מחיה, אופני תקשורת, תבוניות אנושית שאינה קשורה במהויות אלוהיות. 

אפשר לומר כי התסריט שהכינו הנולאנים ל"בין כוכבים" הוא הצהרה חילונית העומדת בסתירה לדתיות הקיצונית שבה ספוגים סרטי סיינס פיקשן מהליגה של "חולית", "מלחמת הכוכבים" או "בלייד ראנר". בסיס הסיפור הוא שכדור הארץ מצוי רגע אחד לפני קריסתו הסופית, וזאת בשל אפקט ההתחממות הגלובלית. השידפון והכימשון כבר חיסלו את גידולי הדגן והבמיה בארה"ב, ובתוך שנים אחדות יקמלו גם גידולי התירס. לכן משתדלים המדענים ששרדו מפרויקט כיבוש החלל הנושן "אפולו", להכשיר פלנטה אחרת להתיישבות בני האדם.

"בין כוכבים" מלווה מסע בזמן של אסטרונאוטים התרים אחר כוכב חיים אלטרנטיבי המצוי אי שם מאחורי כוכב הלכת שבתאי, שבו ניתן יהיה להניח בשלום 9,000 ביציות מופרות, אך מוקפאות, שיהוו בעתיד כלשהו את הבסיס לניאו אנושות. זוהי מעטפת הסיפור החיצונית, שרק משמשת אמתלה לטוויית מערכות סבוכות שבין עולם החיים לעולמם של המתים, שלעולם נשארים חיים.

כל המפורט לעיל נבנה על פיגומים של עלילה שבה אסטרונאוט נפרד לזמן קצר או ארוך (הכל יחסי, על פי איינשטיין ונולאן) מבתו תוך הבטחה: "אני עוד אחזור". כאילו הוא ארנולד שוורצנגר מ"שליחות קטלנית" או הגנרל דאגלס מקארתור שנסוג מהפיליפינים בשל הכיבוש היפני. הבת, שכבר איבדה קודם לכן את אמה, תופסת פרידה זו כנטישה שאינה ראויה לסליחה, וממתינה לאבא עד ימי זקנתה, כאשר בתווך ניצב מושג המוות, שכולו, על פי הנולאנים, עניין של זווית ראייה. גם הפואמה הנודעת של דילן תומאס ("Do not Go Gentle into that Good Night") העוסקת בפרידה מאביו הגוסס, המוקראת ברגש על ידי מייקל קיין, מחזקת מגמה זו.

כשהוא מושפע מהסיינס פיקשן הקלאסי "כוכב הלכת האסור" (1956), שהתבסס על הפנטזיה השייקספירית "הסערה" (והתמקד ביחסי אב-בת), פורש נולאן סרט המדלג בין הצדעות ויזואליות לקובריק ובין נרטיב פשטני, שכמו נתלש מאחת האפיזודות של "תיקים באפלה". משונה למדי, שהרי מדובר כאן בכריסטופר נולאן, שהמוניטין העצומים שלו מתבססים דווקא על יכולת עיצוב חזותית רבת השראה ("ממנטו", "התחלה" ושלושת סרטי "האביר האפל"). למעשה, דווקא החלק הוויזואלי בעסקה הפילמאית הזו הוא הצד החלש של "בין כוכבים". גם אורכו המופלג של הסרט (169 דקות) מעיד בעיקר על יומרנות יתר.

במסה הפילוסופית הזו שמורה חשיבות רבה יותר לצלם ההולנדי הויטה ואן הויטמה ("היא", "החפרפרת", "הלוחם") מאשר לצוות השחקנים הכולל, בין היתר, את מייקל קיין, אן האתוויי, מאט דיימון, ג'סיקה צ'סטיין, אלן בורסטין, ג'ון ליתגו וקייסי אפלק. הם סתם פיגורות מצטלמות, ולא דמויות של ממש. חריג בולט הוא מתיו מקונוהיי, המגלם את האב האסטרונאוט, ומסתייע בקווי המתאר של התפקיד על מנת לעצב דמות מאירת פנים המשלבת הומניזם וסימפתיה שובת לב.