"פוקס-קצ'ר". צ'אנינג טאטום, סטיב קארל
"פוקס-קצ'ר" הוא סרטו השלישי של הבמאי בנט מילר. אהבתי את סרטו הקודם, "מאניבול", ושנאתי את סרטו הראשון "קפוטה". את סרטו החדש כתב דן פאטרמן (יחד עם אי. מקס פריי) שהיה אחראי גם לעיבוד של "קפוטה". כמו שני הסרטים הקודמים של מילר, "פוקס-קצ'ר" מבוסס על סיפור אמיתי, וכמוהם צפוי להיות מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, על המשחק וכנראה שבקטגוריות נוספות.
ב"מאניבול" לא תוצאות משחקי קבוצת הבייסבול היו העיקר אלא ההתנהלות של בעלי הקבוצה והמאמן. בצורה דומה, ב"פוקס-קצ'ר" לא ממש חשובה מידת ההצלחה או חוסר ההצלחה של המתאבק האולימפי במרכז הסיפור. הבעיה היא שבסרט הארוך והאטי הזה אין כמעט שום דבר מעבר. רב הנסתר על הגלוי, אך במקום לעורר עניין מהחידתיות שאופפת את התנהלות האירועים, בשלב כלשהו הסקרנות שהיתה לי נעלמה והפכה לאדישות שגבלה בשעמום. מתחת לפני השטח יש, אולי, מתח למי שיודע לאן מוביל הסיפור האמיתי, אך גם אז הדרך לשם לא מספיק מעניינת.
פוקס-קצ'ר הוא שם האחוזה שבה מתגורר ג'ון דו פונט (סטיב קארל תחת איפור), בן למשפחה העשירה ביותר בארה"ב בשנות ה-80. לקראת אולימפיאדת סיאול ב-1988 הוא הופך את האחוזה למרכז האימונים של נבחרת ההיאבקות האולימפית של ארצות הברית. התקווה הגדולה למדליה הוא מארק שולץ (צ'אנינג טאטום), שעובר לגור בבית האורחים בשטח האחוזה. דה פונט מנסה למשוך את אחיו של מארק לגור ולהתאמן בשטח ביתו אך דייב שולץ (מארק רופאלו) נשוי עם ילדים ולא שש לעקור את חייו.
הניסיון של הסרט לספר סיפור ללא הרבה דיאלוגים יפה, אך בשלב מסוים אין שום התקדמות או עלילה. לא מנסים אפילו לפענח את דמותו החידתית של דו פונט. ונסה רדגרייב מגלמת את אמו המרותקת לכיסא גלגלים, וגם הקטעים איתה מעורפלים, לא ממוקדים, גובלים בסתמיות. אין כוח בשתיקות ביניהם.
צ'אנינג טאטום ידוע יותר בזכות הסרטים הקלילים והקומדיות "רחוב ג'אמפ 21" והמשכו המצליחים. וגם סטיב קארל ידוע יותר כשחקן קומי (כולל הסדרה "המשרד" האמריקאית) אך כבר גילם תפקידים דרמטיים בסרטים כמו "מיס סאנשיין הקטנה". ב"פוקס-קצ'ר" נדמה שזימן את רוחו של פיטר סלרס, שחקן קומי נפלא שידע גם לגלם דמויות (מטרידות) בדרמות. ג'ון דו פונט של קארל מזכירה את גארנדר (דמותו של סלרס ב"להיות שם"), רק עם פחות דיאלוגים. את אשתו של דייב מגלמת סיינה מילר ואין לה תפקיד גדול בסרט. מלבד היותה אנגלייה יפה וחברתו לשעבר של ג'וד לאו, מעולם לא הבנתי למה ממשיכים ללהק אותה לסרטים. אף אחד מעולם לא הלך לסרט כדי לראות אותה. והשנה גם נראה אותה משחקת את "אשתו של" בסרטו של קלינט איסטווד "צלף אמריקאי".
הקטעים בין האחים טובים ומעניינים, והמוסיקה בסרט טובה, אך בסרט מתחבא סיפור מרתק והוא מפוספס פה לחלוטין.
דירוג: 
פוקס-קצ'ר (ארה"ב, 2014)
בימוי: בנט מילר | תסריט: א. מקס פריי, דן פוטרמן | משחק: צ'אנינג טאטום,סטיב קארל, מארק רופאלו, אנתוני מייקל הול, סיינה מילר, ואנסה רדגרייב | צילום: גרייג פרייז'ר
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-20.11.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: