'משחקי הרעב 3': מתאבן לפני המנה העיקרית
החלק הראשון של "משחקי הרעב: עורבני חקיין" אמור בראש ובראשונה למתוח את הפרנצ'ייז הרווחי לעוד סרט - רביעי במספר - שיחתום אותו בשנה הבאה. בינתיים ג'ניפר לורנס והצופים עסוקים בהכנות לגרנד פינאלה הצפוי בהמשך עם פרידה מקטניס וגם מפיליפ סימור הופמן בסרטו האחרון בהחלט
קשה לבוא בטענות אל יוצרי "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 1" ("The Hunger Games: Mockingjay – Part 1") על שהחליטו לפצל את העיבוד לספר החותם את הסאגה הפוסט-אפוקליפטית מאת סוזן קולינס לשני חלקים. השיקול הכלכלי שעמד בשעתו גם לנגד עיניהם של מפיקי "דמדומים" ו"הארי פוטר" - יצדיק את עצמו מן הסתם גם כאן.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
אחרי הכל, השהיית השיא ופריסתה של הפרידה הכואבת מגיבורי הסדרה המיועדת למבוגרים-צעירים על פני שנתיים (החלק השני עתיד לצאת בנובמבר 2015), יאפשרו לחברת ליונסגייט לסחוט עד המקסימום את ההכנסות מהזיכיון שברשותם שעומדות על יותר מ-1.5 מיליארד דולר ברחבי העולם.
הבעיה היא, שכמו במקרה של "דמדומים: שחר מפציע", פיצולו של הספר החותם את הסדרה לשני סרטים הופך את הראשון שבהם למעין מתאבן שנותר על השולחן זמן רב אחרי שסיימת לטעום ממנו. במילים אחרות, לא הרבה קורה בסרט שנמתח על פני שעתיים, ואמור להכין אותנו לקראת המרד שמנהיגה קטניס למיגור שלטון הקפיטול. מצד שני, קשה להניח שהדבר יפריע במיוחד לקהל היעד.
כזכור, הסדרה מתרחשת בעתיד דיסטופי שבו מה שנותר מצפון אמריקה הפך למדינת פאנם המחולקת לתריסר מחוזות ונשלטת על ידי הקפיטול. משחקי הרעב השנתיים שמנהיג הקפיטול הם אירוע טלוויזיוני, שילוב של תוכנית ריאליטי וקרבות גלדיאטורים, ומשתתפים בהם נער ונערה מכל מחוז הנלחמים אלה באלה עד מוות.
אחרי ששרדה את המשחקים (בפרק הראשון) וגם את גרסת ה-VIP שלהם (בפרק השני), קטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס) מתעוררת ומוצאת את עצמה במטה המורדים. הנשיאה אליסה קוין (ג'וליאן מור) ופלוטארך הווזנבי, האחראי על משחקי הרעב שעבר לצד השני (פיליפ סימור הופמן שהלך לעולמו אחרי שסיים צילומי שני הסרטים האחרונים של הפרנצ'ייז), מנסים לשכנע אותה לקחת על עצמה את תפקיד העורבני החקיין - סמלם של המהפכנים. אחרי ביקור במה שנותר ממחוז 12, עדות לאכזריות שלטון הדיכוי של נשיא הקפיטול קוריולאנוס סנואו (דונלד סאתרלנד), קטניס משתכנעת.
במקביל, בוחן הסרט את התפתחות העניינים הרומנטיים שבין קטניס לבין גייל הות'ורן (ליאם המסוורת'), בעוד שותפה למשחקים ומושא אהבתה הפומבי, פיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון), שבוי בידי הקפיטול. הוא משמש בעבור הנשיא סנואו אמצעי תעמולה הקורא למורדים להניח את נשקם לאחר שככל הנראה עבר שטיפת מוח.
הסכמתה של קטניס להיות בחזית הפרופגנדה מטעם מתנגדי המשטר היא תנאי שמעמידה בפניה קוין על מנת לדאוג לחילוצו של פיטה. ואכן, בשיאו של הפרק הנוכחי יוצא גייל למשימת ההצלה, ולנו לא יוותר אלא להמתין לסוף הסרט הבא כדי לדעת במי היא תבחר.
גם בפרק הזה, שביים פרנסיס לורנס (שהפך לבמאי הבית של הסדרה) ממשיכה ג'ניפר לורנס להיות הנכס המרכזי של הסדרה. קטניס בגילומה היא, ללא ספק, אחת הדמויות הנשיות היותר אייקוניות שנראו לאחרונה בקולנוע, יחד עם דמות מעיבוד ספרותי פופולארי נוסף - זו של הנערה עם קעקוע דרקון. שתיהן קורבנות ונוקמות, ואצל שתיהן מתקיים שילוב בין פגיעות וכוח. שתיהן מגלמות מאבק כנגד סמכות גברית מדכאת, ודמויותיהן מייצגות מתחים תרבותיים עדכניים.
דמויות מוכרות מהפרקים הקודמים שבות להתארח כאן, בהן מנחה הטלוויזיה המטורזן סזאר פליקרמן (סטנלי טוצ'י), יחצ"נית העל איפי טרינקט (אליזבת בנקס) שהסירה את המראה המפונפן לטובת חזות אפרורית יותר, ומנטור ההישרדות המיתולוגי היימיטץ' (וודי הרלסון) שנגמל משתייה מאז פגישתנו האחרונה עמו.
החלק הראשון של "משחקי הרעב: עורבני חקיין", כקודמיו, נוגע בסוגיות בעלות ערך פוליטי ותקשורתי כמו, למשל,
היבטיה הנצלניים של התעמולה, או האופן שבו פליטי ריאליטי הופכים לאייקון תרבותי. הוא אפילו מהדהד את זכרם של מותחנים פוליטיים קלאסיים דוגמת "השליח ממנצ'וריה" (1962) המופתי של ג'ון פרנקנהיימר. אבל התוצאה נעדרת אותו ממד סאטירי אפל שאפיין את שני הסרטים הקודמים, ואחרי הכל היא בבחינת הכנה לקראת הדרמה הגדולה שתתרחש בחלק השני.
קטניס, הלבושה בחליפת העורבני שנתפרה לה, פוצחת בשיר שמהווה השראה למורדים במתקפה על סכר ענק. ההמנון הקליט עוד עשוי להפוך לרינגטון, אך הסצנה עצמה מתקשה להלהיב, ואילו המבצע לחילוץ השבויים בקפיטול, שאמור להיות אחד משיאיו של הסרט, אינו מעורר מתח רב. גם כושר ההמצאה החזותי והעלילתי שאפיין את שני הפרקים הקודמים לא ניכר בזה הנוכחי. אולי משום שרובו מתנהל במטה האפרורי משהו של המורדים. "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 1" מסתיים אמנם בקליף-האנגר, אבל אפשר היה לתמצת את מה שקורה בו בשעה מקסימום.
