Skip to content

משחקי הרעב 3: סרט מאכזב

גם הפרק השלישי בסדרה, עם השם הארוך "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 1", מנסה להציע פרשנות חברתית, אבל מלבד כמה סצנות מתח וקטעים משעשעים, הוא נראה כמו סרט חימום לקראת הפרק הרביעי והאחרון בסדרה. וג'ניפר לורנס? היא עדיין תקועה בסרט הקודם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

לצופים שראו עד כה את שלושת סרטי "משחקי הרעב" כדאי להבין, כי בסופו של דבר, משהו יקרה – אבל זה כנראה יקרה בסרט הרביעי והאחרון. עד כה, בסדרת הסרטים היו סצנות פעולה, פיתולי עלילה ורגעים מרגשים – אבל נראה שכל אלו הם בסימן מקדים למשהו גדול ומאיים יותר שמבצבץ באופק. זהו תהליך ארוך שנים, הצופים מחכים מדי שנה להמשך העלילה, וכנראה בעקבות הצפייה בסרט השלישי בסדרה  הנושא את השם הארוך – "משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1", נצטרך לחכות עוד קצת זמן.

התפקיד קטן עליה. לורנס

כנראה שזו הדרך שבה מפיקים בהוליווד של היום מתכננים שהסרטים יהפכו לשוברי קופות, כך שהצופה יודע שהוא מתקדם אט אט לקראת הסוף המיוחל (ומשלם בכל פעם מחדש על כרטיס קולנוע). עם זאת, פרק זה בסדרה נראה מתיש, נמתח ונמשך, ומיותר במידה מסוימת. כמו עם שני הסרטים הראשונים, בחלק זה אמנם יש קטעים משעשעים וסצנות מתח, אבל הכל עטוף בתחושה של ידיעה מוקדמת: חכו לראות מה יקרה בהמשך. הבעיה הגדולה, שפרק זה אינו מחזיק כסרט שלם בפני עצמו.

"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1" מתרחש זמן קצר לאחר האירועים של "משחקי הרעב: התלקחות" שיצא לאקרנים בשנה שעברה, ואשר הסתיים כאשר קטניס אברדין (ג'ניפר לורנס, "אופטימיות היא שם המשחק") ניצלה על ידי קבוצת מורדים, יחד עם פלוטארך הוונסבי (פיליפ סימור הופמן, "איש מבוקש מאוד", שהלך לעולמו לאחרונה), ונשלחת למחוז 13 כדי לעזור לתכנן את ההפלה של הממשל הרודני המנוהל על ידי הנשיא סנואו (דונלד סאתרלנד, "ההצעה הטובה ביותר").

קטניס משוכנעת שפיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון, "הילדים בסדר") מת, אבל מתנחמת בגבר חייה, גייל הות'ורן (ליאם המסוורת', "פרנויה"). קטניס גם פוגשת בנשיאת המחוז, אלמה קוין (ג'וליאן מור, "מפות לכוכבים"), מנהיגת המורדים, המודיעה לה שהיא תשמש כסמל להתקוממות זו.

"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1" כמו קודמיו בסדרה, מנסה להציע פרשנות חברתית. עם זאת, בעוד ששני הסרטים הראשונים התמקדו בנושא אי-שוויון כלכלי והאפסיות שבתוכניות ריאליטי, פרק זה מעביר שיעור בתקשורת המונים ובמסחור שאנו עושים היום ב"גיבורים". חשוב לציין, שקטניס אינה מעוניינת להיות הסמל, אלא מתאבלת על פיטה בעודה מתאוששת ממשחקי הרעב שהשתתפה בהם בסרט הקודם. באמצעות טפלולים רבים, הנהגת המחוז מצליחה להפוך אותה לסמל, תוך שידור סרטי תעמולה קצרים שבה היא נראית כלוחמת גיבורה, כשברקע מתווספים אליה נופים דיגיטאליים.

במהלך השנים, לורנס הצעירה הוכיחה שהיא שחקנית איכותית ורבגונית, אבל ככל שהתקדמו "משחקי הרעב", נראה כי בסדרה זו ביצועיה פחות טובים. היא אמנם לא רעה כאן, אבל זהו הסרט שבו היא נראית הכי פחות טוב (מבחינה ויזואלית: חובשת פאה כל הסרט) וגם אופי דמותה אינו עושה לה טוב: בעוד שבעבר היא הייתה בחורה כפרית שנאלצת להפגין את קולה על במה גדולה, כאן – היא עושה את אותו הדבר. אין צמיחה או שינוי בדמותה, רק הסלמה בחרדתה, תוך העצמת הטראומה האישית שמכריחה אותה להפגין חולשה, דמעות רבות ואף ערעור נפש. השחקנית מביאה אמפתיה וצער לתפקיד שפשוט קטן עליה.

"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1", כמו הסרט הקודם בסדרה, מבוים על ידי פרנסיס לורנס, שניחן בכישרון לדיסטופיה קודרת (הוא גם ביים את "אני אגדה", אחד מן הסרטים הפוסט-אפוקליפטיים הטובים ביותר בעשור האחרון). סרט זה אינו אפל או מפחיד כמו הסרט של וויל סמית', והוא גם אינו מותח או מבריק מבחינה ויזואלית. זהו הסרט הראשון בסדרה אשר אינו מצולם בפילם או ב-IMAX, אלא בווידיאו, ועל כן חסר בוהק וחיות, כיוון שהצבעים אפרוריים-ירקרקים ומאוד גרעיניים.

למעט סצנה בועטת ומלאת אקשן לקראת סיום הסרט, העלילה לא מתקדמת כמעט. המשחק של רוב השחקנים טוב, וסימור הופמן נהדר כהרגלו, עובדה שמחייבת את הצופים לחיות מחדש ולחשוב על הטרגדיה שאפפה את סיום חייו.

"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1" הוא סרט חימום קר למדי לקראת "משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק 2", שאמור לצאת בחודש זה בדיוק בשנה הבאה. יש לזכור ש"משחקי הרעב" אינו הזיכיון היחיד שפיצל את עצמו למטרות כלכליות, ראינו זאת כבר ב"להרוג את ביל", ובהרבה מאוד סרטי נעורים: "הארי פוטר", "ההוביט", "דמדומים" ועוד. רק חבל, שהמכנה המשותף בכולם הוא שהמציאות, או יותר נכון העתיד, מאוד קודר ובעיקר מדכא.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן