"אהבה היא מוזרה": סיפור אהבה אמיתי וכן

"אהבה היא מוזרה" הוא מסוג הסרטים הקטנים שלפעמים משתחלים בין שוברי הקופות ודרמות האוסקר, ולרוב נעלמים מהמסכים בתוך שבועיים. זה יהיה חבל, כי זה סרט עדין, יפה ומרגש בשקט, שמזכיר לנו שגם באימפריית הפלסטיק יודעים לעשות סרטים נבונים ואנושיים. אנשים רבים בארץ טוענים בעקשנות לא מבוססת שסרטים כאלה עושים רק באירופה, ומשייכים את הטיעון גם לסרטים קלישאתיים ומזויפים על חברים שנפגשים לארוחות משותפות ומדברים צרפתית בניחוח יין בורדו. לכם אני אומרת – לכו ל"אהבה היא מוזרה", ותתאהבו.

בן (ג'ון לית'גו) וג'ורג' (אלפרד מולינה) הם זוג ניו יורקי. במהלך 39 שנותיהם יחד בן לא היה תמיד נאמן, וג'ורג' ידע זאת, אבל הם התגברו כי אהבה תמיד הייתה שם. עכשיו נפתחת בפניהם אפשרות להינשא על פי חוק, והם מחליטים לחגוג את אהבתם ומזמינים לטקס את חבריהם הקרובים, בהם האחיין אליוט (דארן ר. ברוז מ"חשיפה לצפון") שבהשראת הזוגיות היציבה שלהם הציע נישואים לאשתו הסופרת קייט (מריסה טומיי), וזוג השוטרים הצעירים מהקומה למטה טד ורוברטו.

אבל הפתיחה השמחה הזאת סודקת את חייהם, משום שבעקבות החתונה ג'ורג' מפוטר ממשרתו כמורה למוזיקה בבית ספר קתולי (זה הרמז היחידי להומופוביה אישית או ממסדית בסרט כולו), והפנסיה של בן אינה מספיקה לתשלומי המשכנתה. השניים נאלצים למכור את דירתם ועד שימצאו כתובת חדשה הם מבקשים עזרה מיקיריהם. הדירות במנהטן קטנות ובלית ברירה הם מתפצלים – ג'ורג' משתכן על הספה בדירתם של השוטרים ההוללים, ובן מתארח במיטת הקומתיים בחדרו של ג'ואי, בנם בן העשרה של אליוט וקייט.

עם כל הרצון הטוב של כל האנשים הטובים האלה, הסידור הזמני אינו נוח לאף אחד. "לפעמים כשאתה גר עם אנשים אתה מכיר אותם יותר משהיית רוצה", קובל בן. נוכחותו התמידית בדירה מקשה על המשפחה לחיות את חייה, ויציאתו לגג לצייר את ידידו של ג'ואי מעוררת ויברציות לא נעימות. אבל חוץ מקטע לא ברור של גנבת ספרים אין כאן דרמות גדולות. הסרט קשוב לדמויות, ומניח לשחקנים הנפלאים זמן ומרחב להתרווח בתוכן ולחיות בנינוחות מול המצלמה.

הקולנוע מרבה לספר על התאהבות, אבל רק לעתים רחוקות הוא מפנה מבטו לאהבה ארוכת שנים שהיא יותר מסובכת והרבה פחות מלהיבה. איירה זקס מאייר סיפור אהבה שהוא אמיתי, כן ונוגע דווקא משום שגיבוריו המאוד לא מושלמים מכירים כל כך טוב זה את זה. והוא חדור עצב משום שאנחנו מרגישים כמה קשה להם להיות בנפרד זה מזה. יצירות של שופן לפסנתר סולו המנקדות את הפסקול שופכות על התמונות הניו יורקיות המון עדנה ויופי.

השורה התחתונה: סיפור אהבה אמיתית