שתף קטע נבחר

"תעתועי נפש": פוביות יש, פחד אין

קייט בקינסייל, ג'ים סטרג'ס, בן קינגסלי ודיוויד ת'וליוס מככבים במה שאמור להיות מותחן אימה גותי המתרחש בבית חולים לחולי נפש. אבל "תעתועי נפש", המבוסס על סיפור קצר של אדגר אלן פו, לא נוגע ובטח שלא מפחיד

פסיכיאטר צעיר מגיע לבית חולים לחולי נפש רגע לפני סוף המאה ה-19. הוא חדור מוטיבציה, מוקסם מאחת השוהות במקום, ומנסה להשתלב עם הצוות תחת ידו המכוונת והקפדנית של מנהל המקום. כל זה מתרחש בזמן שמתחת לפני השטח רוחשים יחסי כוחות מטרידים במיוחד בין המטפלים למטופלים, עד כדי סכנה ממשית.

 

עוד ביקורות סרטים ב-ynet :

 

זה הרעיון הכללי של "תעתועי נפש", בבימויו של בראד אנדרסון ("הקריאה"). את התסריט כתב ג'ו גנגמי והוא מבוסס בחופשיות רבה על סיפור קצרצר של אדגר אלן פו. הסיפור זמין לקריאה ברשת, ולמעט הרעיון הכללי, נלקחו ממנו כמה סטריאוטיפים של דמויות משוגעות, שלא עושות עם הסרט חסד.

 

הסרט מתהדר בצוות שחקנים מרשים: בן קינגסלי כמנהל בית המשוגעים, מייקל קיין, דיוויד ת'יוליס כאב הבית הביזארי, קייט בקינסייל כאלייזה, אישה שרק נגינת מוזיקה מרגיעה את התקפי ההיסטריה האלימים שלה, וג'ים סטרג'ס בתור אדוארד, הרופא הצעיר שתקוע במרכז הבלגן. האווירה, כיאה לתקופה ולמיקום, גותית וקודרת. אבל אלו העלילה ועיצוב הדמויות שהופכים את "תעתועי נפש" לחוויה רחוקה ממסעירה.

 

בן קינגסלי ב"תעתועי נפש" ()
בן קינגסלי ב"תעתועי נפש"

רוב השוהים במוסד שאנחנו פוגשים מסומנים על פני השטח, כמעט קריקטורות של "משוגעים". האחד משוכנע שהוא סוס, האחרת - אלייזה, היא אישה ענוגה, יפה וכמובן חכמה ומטופחת, שמספרים שההתקפים שלה הובילו אותה לנשוך לבעלה את האוזן ולעקור לו עין. אבל בפועל כל מה שאנחנו רואים הוא כמה מקסימה היא, ועל הדרך הרופא הצעיר מגלה בה קצת יותר מדי עניין יחסית לאיש מקצוע.

 

שמו המקורי של הסרט היה "Eliza Graves" כשמה של הדמות שמגלמת בקינסייל, מה שמעיד על החשיבות שמיוחסת לה לאורך העלילה. אבל המיקוד בעניין הרומנטי התמוה בין החולה לרופא מעיב על נושאים הרבה יותר מעניינים שהסרט נוגע בהם אבל לא נכנס לעומקם. הוא מעלה שאלות בנוגע ליחס אליו זוכים המטופלים, והאם הטיפול שקיבלו לא לוקה בחסר, ואף בחוסר הומניות וגובל בהתעללות.

 

קייט בקינסייל כאלייזה וג'ים סטרג'ס ב"תעתועי נפש" ()
קייט בקינסייל כאלייזה וג'ים סטרג'ס ב"תעתועי נפש"

הבעיה היא שבזמן שהנושא הזה מועלה, הוא נותר כעלילת משנה בזמן שאנחנו אמורים לדאוג כיצד יסתדר אדוארד במקום שבו האדם היחיד שהוא ממש סומך עליו היא אחת החולות, שאמורה להיות מסוכנת בעצמה. העלילה מכילה גם כמה תפניות, קלות מאוד לחיזוי מראש והניסיון המתאמץ להפתיע בא על חשבון הסיפור.

 

העובדה שמדובר בחולי נפש לא מספיקה כדי להצדיק את כל מעשיהם. חבל למשל שלא ניתנה לדמות המרתקת של קינגסלי יותר משקל ופרטים. נבכי נפשו של מנהל המקום שהוא מגלם סבוכים בעצמם, ויש ניצנים של יחסים מעניינים בינו לבין אדוארד, החדש וחסר הביטחון בתחילה. אבל ההסברים ניתנים לנו בחטף, ברגעים מועטים, ולא מספקים.

 

דיוויד ת'וליוס על הסוס ב"תעתועי נפש" ()
דיוויד ת'וליוס על הסוס ב"תעתועי נפש"

התעקשו כאן לשים את הדגש על הסיפור הרומנטי התלוש, שנראה יותר מדי כמו ניסיון של אדוארד לניצול יחסי מרות ופחות כמו אהבה קורעת לב. עם כל הכבוד לרגשות רומנטיים, שאגב, לא מצויים בשום מקום בסיפור המקורי. אם אלייזה אמורה להיות כה פגועה ממעשיו של בעלה, וכה רגישה לכל גילוי שאפילו מתקרב לרמיזה מינית, וגם סבלה על הדרך מטיפול קשה של רופאים גברים, כמה מילים טובות ומבטים של כלבלב מאוהב אמורים לעזור לה עכשיו? ההשטחה הזו של קשר בין שני אנשים מעייפת עד להכעיס.

 

במקביל הפוטנציאל המפחיד של הסרט גם הוא לא ממומש. למרות שאדוארד אמור להיות בסכנת חיים, כל הזמן, הבלגן שבו הסרט שרוי מפזר את המתח לכל הרוחות. הוא מלא בדיאלוגים קצרים מדי שמלווים בפלאשבקים פשטניים על האופן שבו המקום פועל, והמיקוד ניתן ליותר מדי דמויות "טובות" מול "רעות" ולכן גם די משמימות, במקום לספר לנו עוד קצת על אלו שנמצאות איפשהו באמצע.

 

התוצאה לכן, היא חוויית צפייה טרחנית, שאמורה להיות ביקורתית או לפחות להעלות שאלות על שפיות ואי שפיות, אבל ממסמסת את הביקורת שבה במו ידיה, ומאכזבת מאוד.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים