"צלף אמריקאי": המערב הפרוע במזרח התיכון
הבמאי הוותיק קלינט איסטווד מביא את ז'אנר המערבון המוכר לו כל כך לשדה הקרב בעיראק. גיבור "צלף אמריקאי" בגילומו של ברדלי קופר הוא הקאובוי הנוקם של ימינו. הוא מתבונן על העולם דרך כוונת הרובה, קוטל את אויביו, אך גם פוגע ביקיריו. ביצירה מורכבת זו יש יותר ממפגן פטריוטיות נאיבי
כמה מסרטיו המעניינים ביותר של קלינט איסטווד עסקו במושג הפטריוטיות - כמו צמד סרטי מלחמת העולם השנייה "גיבורי הדגל" ו"מכתבים מאיווג'ימה", או העמידו במרכזם גיבורים מעוררי אמביוולנטיות כמו "בלתי נסלח". "צלף אמריקאי" ("American Sniper") מצטרף אליהם.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
יצירתו הקולנועית החדשה של איסטווד, שמסתמנת כסרטו המצליח ביותר זה שנים, מבוססת על סיפרו האוטוביוגרפי של כריס קייל, הצלף הקטלני ביותר בתולדות צבא ארצות הברית. במהלך הלחימה בעיראק קטל כ-160 בני אדם (המספר הלא רשמי גבוה כנראה בהרבה).
כבר סצנת הפתיחה שלו מסמנת את אופיו האמביוולנטי. ממקומו על גג מבנה, כריס (בגילומו של ברדלי קופר המצוין) מבחין בבירור באישה עיראקית המעבירה לבנה הקטן פצצה על מנת שישליך אותה לעבר שיירת לוחמים אמריקאים. הוא מקבל אור ירוק לירות, מהסס, מודע לכך שאם שגה בהערכתו יישלח אל הכלא.
אצבעו לופתת את ההדק, וקאט! אנו עוברים לרגע מכונן מילדותו של כריס בטקסס, שבו יצא לצוד בחברת אביו המטמיע בו את ההשקפה הפשיסטית שלפיה ישנם שלושה סוגים של בני אדם: כבשים, זאבים, וכלבי רועים שתפקידם לשמור על העולם מפני הרוע. השאלה אם לירות-או-לא-לירות תיענה בהתאם במועד מאוחר יותר.
"צלף אמריקאי" הוא מערבון שמתרחש במזרח התיכון הפרוע. כריס הוא מלאך נקמה, הרוכב הבודד ששב פעם אחר פעם לעיראק (הוא הגיע לארבעה סבבי שירות בין השנים 2003-2009) על מנת להציל לוחמים אמריקאים מהפראים שמאיימים על חייהם. הסרט אף מציב מולו את האנטגוניסט המושלם: אלוף צליפה אולימפי בשם מוסטפה המטווח בחיילי יחידת אריות הים ממרחקים בלתי אפשריים. כריס עצמו זוכה לכינוי "האגדה", והמרדף שלו אחר דמות הרפאים הנ"ל נחתם בסצינת שיא מצוינת המתרחשת בעיצומה של סופת חול מדברית.
וכמו גיבור המערבון הקלאסי, גם כריס אינו חש עצמו שלם בבית, בטקסס, עם אשתו (סיינה מילר), ושני ילדיהם. לכאורה, אפשר לראות ב"צלף אמריקאי" (שהבמאים המיועדים שלו היו דיוויד או. ראסל ואחר כך סטיבן שפילברג) שיר הלל פשיסטי למלחמה המעניקה לפרט את ייעודו המשיחי כמעט - חיסול סיטונאי וביעור הרוע. כריס (וכמה שהשם הזה סמלי) הוא מבחינה זו ישו שמעניק לצאן מרעיתו בעיראק את חייהם במתנה, עד שגם בדרכו שלו ייקרא איזה יהודה איש קריות. הוא האל המשגיח עליהם, פשוטו כמשמעו, מלמעלה, מהגגות.
אך "צלף אמריקאי" איננו עוד סרט פטריוטי נאיבי נוסח "סרג'נט יורק" (1941), שבו גילם גרי קופר דמות היסטורית דומה של גיבור מלחמת העולם הראשונה שחיסל במו ידיו 28 גרמנים ושבה 132 אחרים. שכן התסריט שכתב ג'ייסון הול מקפיד לעצב את כריס כדמות הנעה על גבול הפסיכופתיות.
נוכחותו בבית, בחברת אשתו טיה, הולכת ומעוררת חרדה (שמגיעה לשיאה בסצינה המתרחשת בבית החולים, לאחר לידת בתו), ונדמה כאילו המלחמה והתשוקה אל הרובה וההרג משתלטות על כריס והופכות אותו למכונת הקטל שהוא. זהו, במילים אחרות, סרט על רוצח מלידה שמגיע לבשלות בעקבות אירועי 11 בספטמבר. זה גם מה שמבדיל אותו מסרטים אחרים שעסקו במלחמה בעיראק דוגמת "מטען הכאב" ו"בעמק האלה", והציגו את החיילים האמריקאים כקורבנותיה.
יש משהו אפל באופן שבו "צלף אמריקאי" מחבר בין פטריוטיות ומלחמה. סרטיו של איסטווד עוסקים ביצירתם של מיתוסים, אך אלה לעולם אינם מושלמים או טהורים. כריס כונה אמנם "אגדה", אך סרטו של איסטווד חושף גם את הפן המאיים והמאוים שלה.
עדיין, נאמן לתפיסה המיתית שנוסחה במערבון הקלאסי של ג'ון פורד, "האיש שירה בליברטי ואלאנס" (1962), לפיה כאשר האגדה נהפכת לעובדה, תדפיס את האגדה - הסרט נמנע מלהתייחס לכמה היבטים בעייתיים ופשיסטיים יותר בסיפורו של כריס. למשל, כיצד נשכר לצלוף בבוזזים אחרי שהסופה "קתרינה" הכתה בניו אורלינס, או טענתו (שהופרכה) לפיה היה מעורב בקטטה עם מושל מינסוטה, אחרי שזה השמיץ את המלחמה ואריות הים, ועלתה לכריס בתביעה שבעקבותיה נאלץ לשלם 1.8 מיליון דולר על הוצאת לשון הרע.
הופעתו הנהדרת של ברדלי קופר, שתפח משמעותית לצורך התפקיד (עליו הוא מועמד לאוסקר, זו השנה השלישית ברציפות),
מיטיבה לזהות את המתח שבין גיבור מלחמה ומפלצת הגלום בדמותו של כריס. היא תורמת לאמביוולנטיות שאנו חשים כלפיו, והופכת את הסרט למורכב הרבה מכפי שנדמה. לעומתו, נותרת דמותה של האישה בעורף שטחית וסטריאוטיפית, ותפקידה מתמצה בכמה מנטרות שגרתיות הקשורות להיעדרויותיו הממושכות של הבעל הלוחם ולדאגה שהיא מגלה כלפיו.
"צלף אמריקאי" הוא סרט על אדם שאוהב את המלחמה, אוהב את מולדתו, ואוהב את המלחמה למען מולדתו. יחד עם זאת, הוא מתאר, בסגנונו הקלאסי והסיפורי הרהוט של איסטווד, את צדדיה המאיימים והמיוסרים של הגבריות שבמרכזו, וזה מה שהופך אותו לאחד הסרטים המעניינים והטובים שמוצגים כרגע בבתי הקולנוע.
