בהנחה שאין לכם חיים לתחזק, "המדריך לרוצח", המשודרת ב-HOT, יכולה להיות הדבר הכי טוב שיקרה לכם בסערה הקרובה. היא אמנם לא יצירת מופת, ובלא יצירת מופת הכוונה לכך שהיא לא "האנטומיה של גריי", אבל היא החטיף הכי מוצלח שיש בסביבה. הבמבה של הסדרות. אגב, אם אתם עוד תקועים במשפט הקודם ומסננים בבוז קר ש"האנטומיה של גריי" היא ממש לא יצירת מופת, אתם מוזמנים ללכת לתפוס ריראנז של "שובר שורות". ההשוואה בין "המדריך לרוצח" ובין "האנטומיה" מתבקשת בגלל ששתיהן מגיעות מבית ההפקות של שונדה ריימס, ובגלל ש"האנטומיה" היא סדרת על ששכללה את כל מה שידענו על נוסחה, אנסמבל ובכי, והמדריך לרוצח מנסה לשחזר את צעדיה, רק בלי הבכי.
אז בואו נשים דברים על דיוקם: שונדה ריימס לא יצרה את "המדריך לרוצח", היא הפיקה אותה. היוצר הוא פיטר נוולק שעובד עם ריימס כבר שנים רבות. ועדיין, מוכרחים לקחת פסקה קטנה על מנת לסגוד לריימס, שלא רק יוצרת ומפיקה טלוויזיה יעילה ומעולה, אלא גם רואה בה כלי לשינוי חברתי, אבל לא בקטע מנג'ס. הטלוויזיה שלה מגיעה עם אחריות כלפי נשים ומיעוטים. במרכז כל הסדרות שלה עומדות נשים, בשתיים מהן מדובר בנשים שחורות. עם "המדריך לרוצח" היא הביאה לרשת ABC (שמשדרת בארה"ב את שלוש הסדרות שיצרה והפיקה בזו אחר זו באותו ערב, דבר שלא קרה מעולם) סצנות חד מיניות שהצליחו להרגיז לא מעט אוכלוסיות. ב"אנטומיה" ראינו הפלה מרצון, לא כזאת שהגיעה מחוסר ברירה או עם נסיבות מקלות - פשוט אישה שלא רצתה ילד. ריימס מצליחה פעם אחר פעם לאתגר את השמרנות האמריקאית, והיא לא עושה זאת ממקום מחבוא נוח ומחבק בכבלים האמריקאיים רחבי האופקים, אלא מלב ליבה של רשת טלוויזיה מבוססת מפרסמים שמנסה לפנות לקהל הגדול ביותר ולא לעצבן אף אחד.
ונחזור ל "המדריך לרוצח", שאפשר לתהות מדוע לא תרגמו את שמה ל"איך לרצוח מבלי להיתפס" המדויק יותר, אבל זה יהיה קטנוני. במרכז הסדרה עומדת פרופסור אנאליס קיטינג (ויולה דיוויס המעולה מ"העזרה"), מרצה קשוחה למשפטים ועורכת דין מבריקה ומניפולטיבית שמאגדת סביבה קבוצת סטודנטים נאים יתר על המידה שישמשו כמתמחים בתיקים אותם היא מנהלת. הקורס אותו היא מעבירה נקרא "איך לרצוח מבלי להיתפס" ומדי שבוע היא והסטודנטים מתמודדים עם תיק אחר, אבל יש גם עלילת על שאליה אנחנו נחשפים דרך פלאשבקים וכוללת את הסטודנטים עצמם שמסובכים בפרשיית רצח. נגיד, "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" יחד עם "שקרניות קטנות" ו"הפרקליטים".
כמצופה, "המדריך לרוצח" עשויה סבבה וכתובה נהדר, סבוניית מתח יעילה וכיפית. הבעיות הן ליהוק צפוי ומשמים בגזרת הסטודנטים ותיקי בית משפט לא מוצלחים מספיק (בטח בהשוואה לסדרות אחרות כמו "האישה הטובה"). כסדרת אנסמבל היא בעייתית בגלל שהיא זורחת רק כשדיויס בסביבה, כסדרת בית משפט היא לא מעניינת מספיק (את הרוצח האמיתי בפרק השני תריחו מקילומטר) וכתעלומת "מי עשה את זה", נכון לשני הפרקים הראשונים, היא מסקרנת במידה סבירה.
"המדריך לרוצח" היא מוצר יעיל, נוצץ ומהוקצע, אבל גם פלסטי וטכני. היא לא תספק לכם את התרוממות הרוח של "האנטומיה" (היא לא תהיה ה"פרסון" שלכם, אם להשתמש במונחי מרדית'-כריסטינה), גם לא את הסקס אפיל הדבילי אך יעיל של האחות הקטנה והנכה "סקנדל", אבל היא גילטי פלז'ר היסטרי שבטוח יסגור לכם פינה. בימים שחונים אלו, זה לא מעט כלל.