"הדירה", ארה"ב/בלגיה 2015
כוכב אחד
כתוב באופן מטופש, מבוים בצורה מגושמת, משוחק איום ונורא, ומצולם היטב. 11 מילים לסיכום סאגה רבת שלבים, שהתמתחה לה על פני שש או שבע שנים. בראשית, כלומר בשנת 2008, הציג הבמאי הבלגי אריק ואן לואי את ״הדירה״ כהפקה מקומית ששברה שיאי קופה אצל בני ארצו. שנתיים מאוחר יותר החליטו השכנים מהולנד להפיק גרסה משלהם לאותו להיט, שכה הצליח מעבר לגדר הגבול המשותף. חלפה עוד שנה, והבמאי הבלגי בכבודו ובעצמו כמו התעורר לקונטרה בשפה האנגלית.
כך קרה ש״הדירה״, המוצג כעת כסרט משנת 2015, הופק למעשה כבר לפני ארבע שנים בקירוב, וכל אותה העת התנמנם לו במקררי חברות ההפצה, שסירבו, ובדיעבד בצדק, לגעת בסחורה הלקויה הזאת. בסופו של דבר ראה ״הדירה״ (מספר 3) דובר האנגלית אור מקרנה רק לפני עשרה ימים, דווקא בסוף השבוע הכי מת בשוק הפצת הסרטים באמריקה. זהו סוף השבוע המוקדש לחגיגות הסופרבול, ולא להליכה לבתי קולנוע.
הסיפור: חמישה גברים נשואים חולקים ביניהם דירת זנונים, שבה הם מארחים נשים צעירות במסלול עוקף חיי נישואים. והנה בבוקרו של יום, מוצא אחד מחמשת הזכרים הללו בלונדינית עירומה במיטה הלוהטת בדירה. היא כבולה באזיקים למיטה, שחוטה, וכתובת בלטינית שנמרחה בדמה מתנוססת על גב המיטה. מי רצח ולמה? גם שני שוטרים המופקדים על פתרון התעלומה מתעקשים לדעת את התשובות, ואי לכך מדלג הסרט בקביעות בין ההווה הרצחני לבין העבר האופטימי, שבו אותם זכרים התהוללו בדירה.
ואיזו הפתעה! זה נורא משעמם. לא שנון, לא מפתיע (חדי עין יעלו על פתרון התעלומה בערך בדקה ה-25 של הסרט) ובעיקר צורם את העין. כלומר, המשחק הירוד של הגברים ושל הנשים שבסביבתם. דווקא גוני התאורה שבהם הצלם (ניקולס קרקצניס שמו) לכד את זירת הרצח מעידים שהיה בכל זאת באתר ההסרטה אדם אחד שהפעיל את תאי החשיבה שלו.
חמשת השחקנים המגלמים את החבר׳ה המצוינים באים מארבע מדינות שונות - ניו זילנד, אנגליה, ארצות הברית ובלגיה. האחרונה תרמה את מאתיאס שונרטס, שזכור בזכות הופעתו בתפקיד הראשי ב״חלודה ועצם״. ויש גם שתי שחקניות מובילות, שתי בלונדיניות, ושתיהן הגיעו מאוסטרליה. כך שמההיבט של יחסים בינלאומיים, אולי עדיף היה להקרין את הסרט הזה בעצרת האו״ם, ולא בבתי הקולנוע.
וחוץ מזה: כל מי שיודע משהו על ההיסטוריה של הוליווד, לא יוכל להתעלם מהדמיון החשוד בין הסיטואציה המוצגת בסרט זה לבין סרטו הסאטירי של בילי וילדר משנת 1960, שנשא אף הוא את השם ״הדירה״. אומנם שם מדובר היה רק בארבעה גברים נשואים, ורק בניסיון התאבדות של בלונדינית צעירה (שירלי מקליין, במקרה ההוא). ועוד הבדל: סרטו של וילדר זכה אז, ובצדק רב, בחמישה פרסי אוסקר. הסרט הנוכחי ראוי בעיקר למטר של עגבניות רקובות. •