"סלמה" חוזר לימי המאבק על זכויות השחורים בארה"ב

מאוחר בלילה מרטין לותר קינג מתקשר אל זמרת הגוספל מהליה ג'קסון והיא שרה לו בטלפון שיר שנותן לו השראה לאזור כוחות ולהמשיך הלאה. כתוביות על המסך מתעדות את האירוע כפי שנרשם במסמכי ה־FBI. הרגע האינטימי והיפה הזה, החשוף לעיניים זרות האורבות לו בסתר, מייצג את רוח המאבק מעורר ההשראה המתואר ב"סלמה".

הסרט משחזר אירוע מפתח במאבק על זכויות השחורים בארצות הברית – צעדה בת 54 מייל שנערכה ב־1965 בין העיר הדרומית סלמה, שבה הושמו מכשולים בלתי עבירים בדרכם של שחורים שרצו להירשם כמצביעים, לבין מונטגומרי בירת אלבמה, מקום מושבו של המושל הגזען ג'ורג' וואלאס (טים רות'). לפי הסרט, הבחירה במקום החשוך הזה כנקודת מוצא לצעדה, מחושבת להשגת מקסימום אפקט – קינג (דיוויד אוילואו נטמע בדמות) מבין שהמאבק הלא אלים שהוא מטיף לו חייב להיתקל בהתנגדות אלימה כדי שיכה גלים ברחבי ארצות הברית, והוא יודע שאפשר לסמוך על השריף המקומי שיספק את האלות.

האבחנה הזאת תורמת רובד מעניין לדימוי המרטיר של הנואם המהולל. מערכת היחסים המרכזית והמעניינת ביותר בסרט היא זו שבין קינג, שזה עתה זכה בפרס נובל לשלום, והנשיא לינדון ג'ונסון (טום ווילקינסון, מעולה כתמיד), שיש לו דברים דחופים יותר לטפל בהם מאשר זכותם של השחורים להצביע. "סלמה" עורר ביקורת על הצגתו של ג'ונסון כסרבן שנגרר לפעולה על אפו ועל חמתו, בעוד הוא נודע דווקא כשותף אקטיבי לתיקון העוולות. אבל החופש האמנותי שלקחה לעצמה הבמאית אווה דוורניי מייצר קונפליקט התורם לעניין הדרמטי של הסרט, ומעניין הרבה יותר ממערכת היחסים של קינג עם אשתו הנבגדת.

בהציגו את האירועים האלימים (בהם רצח ארבע ילדות בכנסייה, שתואר בסרט תיעודי של ספייק לי) ואת המהלכים הפוליטיים, המשפטיים והחברתיים, הגדולים והקטנים (דחיית בקשתה של אחות, בגילומה של מפיקת הסרט אופרה ווינפרי, להירשם כבוחרת) שהביאו לארגון הצעדה, “סלמה״ צובר ממדים אפיים. ואם הדיאלוגים המקדימים נשמעים לעתים כדרשות, הם מתאימים לצורך של הפעילים השונים, בהם אנשי דת, לדבוק באמונתם שאפשר לשנות את הגזרה ולעודד את עצמם ואת אנשיהם לשאת ראש למרות הכל. אבל הסרט מתרומם באמת כשהוא עובר מנאומים למעשה, והצעדה יוצאת לדרך. הקולנוע הוא שפה של תמונות נעות, ויש משהו סוחף ומרומם לב בתנועה מאוחדת של המוני אנשים על המסך, על אחת כמה וכמה כשזו נתקלת בכוחות מנוגדים. לא במקרה אחת הסצנות המפורסמות בקולנוע היא זו של החיילים הטובחים בהמון על מדרגות אודסה ב״אוניית הקרב פוטיומקין״. ואחרי כמה התחלות כושלות, כשהצעדה סוף סוף מתגבשת והופכת לאירוע היסטורי, צילומי ארכיון מהדבר האמיתי מרגשים יותר מכל.

השורה התחתונה: סרט כשיר גוספל, וזה עובד