"מרדף לילי". ליאם ניסן.
קל לטעות ולחשוב ש"מרדף לילי", החדש בכיכובו של ליאם ניסן, הוא למעשה חלק מסדרת סרטי "חטופה". היסוד העלילתי זהה: גיבור עם עבר אלים שמנע ממנו להיות הורה טוב, יוצא להגן על אחד הצאצאים שלו (רק שהפעם חידוש! בן זכר, ככה שהוא יוכל גם לקחת חלק באקשן). אבל הסרט שעולה לי בראש הוא דווקא "היסטוריה של אלימות". אין ספק שהנוכחות של אד האריס בתור הנבל תורמת לאסוציאציה, אבל המהות של הסרט – בעקבות אירוע מקרי אדם צריך להתמודד עם ההשלכות של העבר האלים שלו – מזכירה את הסרט הנפלא של דיויד קרוננברג. אבל תחת ידיו של גיום קולט-סרה ("נון-סטופ", "בית השעווה") הדבר זוכה לטיפול פשטני. רק שגם ברמה הוויזואלית, קולט-סרה עושה שימוש בכל מיני טריקים ויזואליים שאמורים להרשים (מצלמה שמרחפת מעל העיר בין המקומות השונים, וזאת כדי להעניק תחושת קרבה) ולא מתקרב לריאליזם הנוקב של קרוננברג.
בין "מרדף לילי" לסרטי "חטופה" ישנו הבדל מהותי, שנותן לזה הראשון נקודת פתיחה מעניינת הרבה יותר. בסדרה שביססה את ניסן כגיבור הפעולה של העשור האחרון, הגיבור שלה רכש את המיומנות המיוחדות שלו בשירות המדינה. אבל ג'ימי קולנן, הדמות אותה הוא מגלם הפעם, הוא לא יותר מרוצח בשירות של ארגון פשיעה. יש תחושה שזהו עיסוק שהוא הגיע אליו במקרה, אחרי שירות בוויאטנם, בניסיון לעזור לחברו שון מגוואיר (אד האריס, "רכבת הקרח", "רווח וכאב") לבסס את ארגון הפשע שלו. ובזמן ששון לא ללכלך את ידיו וייסר את נשמתו כמו ג'ימי, דבר שמאפשר לו כיום להיות איש עסקים לגיטימי, ג'ימי עסוק בלהיות שיכור בודד אכול רגשות אשם שלא ראה את מייקל הבן שלו (ג'ואל קינאמאן, "רובוקופ") חמש שנים.
אבל צירוף מקרים מאלץ את האב ובן לשתף פעולה כדי להגן על משפחתו של הבן: מייקל היה עד לרצח שביצע דני, בנו של שון. דני מנסה לחסל את מייקל אבל ג'ימי יורה בו קודם והורג אותו. את שון לא מעניין הסיבה ולא מוכן להסתפק בלחסל את ג'ימי, אלא רוצה שמייקל יסבול כמוהו, ויראה את בנו נרצח. הוא שולח עליהם את כל האנשים שלו. ג'ימי שרק רוצה לראות את בנו ומשפחתו לא מושפעים ממעשיו מנסה לגייס לעזרתו את הבלש הארדינג (וינסנט ד'אונופריו) שבתמורה לעזרתו רוצה שג'ימי יתוודה על פשעי העבר מהם התחמק.
הבעיה העיקרית בסרט היא שהוא לא החליט האם הוא סרט אקשן-מתח או דרמת-מתח. או גם וגם וגם. קטעי האקשן לא רבים, ולא משכנעים. הדבר היחיד שגורם לך להאמין שג'ימי יכול להתמודד עם כל הדברים היא העובדה שהוא ליאם ניסן. אין לו סט כישורים מיוחדים כמו בריאן מילס, הוא בסך הכול רוצח של המאפיה. אולי דמותו היא דמות של בריאן בעולם מקביל בו הוא לא ממשיך בקריירה בשירות המדינה אלא לוקח את היכולות שלו לעולם הפשע. אבל כשיכור מבוגר, הוא לא נראה כמו מישהו שאמור להתמודד עם המאפיה והשוטרים (שאת חלקם שון משחד על בסיס קבוע) במקביל. נכון שהוא לא מפגין יכולות על אנושיות הפעם, אבל נדמה שחסר לו גם תכונות אופי כדי להצליח.
בתווך ישנם מספר קווים דרמתיים נוספים: הקרבה בין האב לבן, התהליך ההופכי בין מי שעד לפני רגע היו חברים הכי טובים ובשנייה הפכו לאויבים מרים כשאת הכול מניע ניסיון הגאולה של ג'ימי. בעוד שמערכת היחסים בין האב לבנו נבנית היטב, הקרע בין שון וג'ימי מרגיש מלאכותי מדי ולא משכנע מספיק, וכשהוא המרכז העלילתי של הסרט – זה פוגע בכל הסרט. אך כאמור, העיקר הוא תהליך הגאולה שג'ימי מקווה לקבל. ליאם ניסן יודע ללבוש פרצוף מסכני, אבל זה גם כל פולנייה יודעת לעשות. להציג דמות של שיכור בודד לא מספיקה כדי לגרום לי להאמין שהוא באמת מצטער על כל מה שהוא עשה. בסרט של וודי אלן או סרט מזרח-אירופאי עמוס שתיקות זה היה עובד, אבל ייסורים וגאולה בדרך האקדח, דורש יותר.
"מרדף לילי". וינסנט ד'אונופריו.
ליאם ניסן ממשיך לעשות באופן מדויק את התפקיד שרשום עליו בטאבו: משלב בין הרקע והיכולות הדרמטיות שלו לבין הסטייל שהוא יצר לעצמו בשנים האחרונות. רק צריך להגיד לו מה הרקע של הדמות שלו – והוא משתלב בול. מעניין מה יגמר קודם? היכולת שלו לשחק בסרט פעולה או היכולות של התסריטאים לייצר וואריאציות נוספות על הדמות הזו. שני השחקנים שלצידו, האריס וקינאמאן משתלבים היטב לצידו ומשלבים היטב בין הכעס לגאולה. אך כשהדמויות שלהם מוגבלות אף יותר מזו של ג'ימי לשחקנים אין הרבה מרחב פעולה להציג את כישוריהם. וינסנט ד'אונפריו מצליח לקחת את דמות הבלש המשטרתי המעט גנרי ולתת לו מעט נפח ונשמה. אבל הצפייה בסרט הזה במקביל לתפקיד שהוא עושה ב"דרדוויל" שעלה בנטפליקס לאחרונה מחדדת כמה הוא שחקן מוכשר ומגוון וכמה הסרט הזה לא מנצל את יכולתו. וזהו גם סימפטום לסרט עצמו: חוסר היכולת ללכת עד הסוף עם הרעיונות שמוצגים בו. ייתכן וחששו שזה ירתיע את קהל מעריציו של ניסן, או שמא ניסן מגביל בחוזה שלו את כמו הדרמה הלא אקשנית שניתן לשים בסרטיו כיום. כך או כך, הסרט הזה היה יכול להיות הרבה יותר: יותר דרמה ו/או יותר אקשן. התוצאה היא חוסר סיפוק כתוצאה מציפייה למימוש הזרעים שנשתלים לאורכו של הסרט.
דירוג: 
מרדף לילי (ארה"ב, 2015)
בימוי: גיום קולט-סרה | תסריט: בראד אינגלסבי | משחק: ליאם ניסן, ג'ואל קינאמאן, ג'נסיס רודריגז, וינסנט ד'אונופריו, אד האריס
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-30.04.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: