סרט עם קתרין דנב ביקורת סרט

movie with Catherine Deneuve Movie Review

נתן ליכטר על "סרט עם קתרין דנב":
"סרט מסע הזוי ודל תקציב על הוויית הגבר-ילד הישראלי"

סרט ארכיון שתף/י

משחק דני שגב, רפי קלמר, אסיה נייפלד, רות פרחי במאי/ת עמרי יבין

קומדיה

ביקורת סרט לסרט עם קתרין דנב מאת נתן ליכטר | מבקר וכתב קולנוע

ציון המבקר

"פרינג' תמים"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.7/10

היכן תצפו?

בקולנוע

83.3% בבית

8.3% לא אצפה

8.3%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

קחו כמה סרטי לוני טונס, ערבבו אותם עם קומדיות קלאסיות מאמצע המאה הקודמת, הוסיפו כמה קומדיות קאלט ישראליות ותקבלו את "סרט עם קתרין דנב", הסרט הראשון באורך מלא של הבמאי עמרי יבין. זהו הסרט הישראלי הכי תמים שראיתי בחיי ואחד התמימים בכלל, ולי יש חיבה גדולה לתמימות. אני חושב שזו תכונה שצריך לשמר כי היא מייצגת את הילד הפנימי שנכחד בתום תהליך ההתבגרות."סרט עם קתרין דנב" הוא פרודיה על הגבר הישראלי או ליתר דיוק הגבר-ילד. אנטי גיבורי הסרט הם הלפרין (דני שגב) ומנו (רפי קלמר) גברים ילדותיים המתקרבים לגיל 60. לאחר ששמעו שחברם המשותף מארח את שחקנית הקולנוע הצרפתייה קתרין דנב בחוות הבודדים שלו לטיפול במין טנטרי, הם מחליטים לצאת למסע בעקבותיה. בדרך הם מבקרים את הדודה של הלפרין (רות פרחי) ונתקלים בנטלי (אסיה נייפלד), נערת ליווי הנמלטת מהסרסורים שלה.

מכיוון שהסרט הוא דל תקציב (הוא מומן ברובו המוחלט ע"י כספי חסכונותיו של יבין) צריך להגיע אליו מוכנים ולא לצפות ליצירת אמנות קולנועית. זאת הסיבה בגללה קשה לבחון אותו באותה הדרך בה בוחנים את הסרט הישראלי הממוצע. דלות התקציב פוגעת קשות בעיקר בצילום, פס הקול והאפקטים, אך אם מתעלמים מהבעייתיות הזאת, מגלים בו המון אותנטיות. דמויותיהם של מנו והלפרין הן נהדרות. שניהם גברים שבעצם נשארו ילדים, גברים שבמידה מסוימת לוקים בתסמונת פיטר פן. הצפייה בהם היא תענוג גדול. הלפרין ומנו הם טיפוסים שבמקרים רבים נתקלים בהם במילואים ותוהים האם הם מתנהגים באמת ככה בחיי היום היום, או שהם סתם מרשים לעצמם להשתחרר בצבא.מנו והלפרין הם לא הגברים הילדותיים היחידים בסרט. גם הסרסורים הם לא בדיוק אנשים שהבגרות היא התכונה המייצגת אותם. למשל גוגל (איגור שמואילוב) מרבה לזמר שיר ילדים רוסי. ההתייחסות לגבר-ילד באה לידי ביטוי גם ע"י שילוב תכנית טלוויזיה עם בובות העוסקת בנושאים גסים למבוגרים. ככל שהסרט הולך ומתקדם, כך הוא הופך להזוי ומוזר יותר. זה כולל שימוש בתחפושת ארנב, הסמל המובהק של העלילה ההזויה עוד מימי "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".

"סרט עם קתרין דנב" הוא ניסיון פרינג'י לא רע בכלל להפקת סרט מסע במדינה קטנה כמו ישראל. עצם העובדה שבגיל 50, עמרי יבין בחר לעשות את סרטו הראשון באורך מלא ולממן את רובו בעצמו, היא צעד אמיץ מאוד ולא רק תמים. ניסיונו של יבין ליצור סרט שונה שאינו עוסק בנושאים השחוקים ניכר היטב. "סרט עם קתרין דנב" הוא סרט מודע מאוד לעצמו ולדלות תקציבו. לפעמים ההומור בו עובד ולפעמים לא. ניתן לראות שיבין הביא הרבה מעצמו לתוך הסרט כולל את ימיו כתסריטאי בתכניות ילדים כמו "הופה היי" ו"תופסים ראש".חרף כל מגרעותיו הנובעות מהתקציב הנמוך, "סרט עם קתרין דנב" מהנה הרבה יותר מכמה קומדיות ישראליות עם תקציב הרבה יותר גדול. הוא עשוי באווירה הזויה וקרקסית שתגרום לצופים שלו לצאת מהאולם עם חיוך מטופש על הפרצוף. התוצאה הסופית היא פגיעה מדויקת בהוויה ישראלית שלא מרבים להתעסק בה בקולנוע הישראלי - הווית הגבר-ילד. למעשה זהו הדבר הכי קרוב שיש לקולנוע הישראלי ל"טיפשים בלי הפסקה".

נתן ליכטר | מבקר וכתב קולנוע

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י