שתף קטע נבחר

יהדות השרירים

בשונה מרוב סרטי השואה, גיבורי "התנגדות" הפרטיזנים הם יהודים חזקים ואקטיביים. אך עבודת הבימוי הגסה של אדווארד זוויק הופכת את הסיפור לרצף מתיש של קלישאות הוליוודיות


 

סיפורם של האחים ביילסקי הוא אחד מסיפורי ההישרדות והגבורה המדהימים של השואה. שלושה אחים - טוביה (דניאל קרייג) אלכסנדר "זוס" זיסל (ליב שרייבר) ועשהאל (ג'יימי בל) שהנהיגו יהודים והסתתרו ביערות הקפואים של בלרוס במשך שנתיים (1942-1944). לא רק שהתארגנות זו הצליחה להציל את חייהם של כ-1,200 יהודים, חברי הקבוצה פעלו כפרטיזנים ויצאו למבצעי נקמה בכוחות הגרמניים. "כמו המכבים רק יותר טוב" - זו הסיסמה בה השתמש התסריטאי קלייטון פורמן כדי לשכנע את זוויק לעשות את הסרט.

 

זוויק מנסה, כך נראה, להתמודד עם שני סרטיו היהודיים של ספילברג. "התנגדות" סותר את עמדת הקורבן הפסיבי של "רשימת שינדלר" ומצד שני, בשונה מ"מינכן", לא מציג גבורה הגולשת לספקות עצמיים רכרוכיים. כאן אין צורך לעסוק בהשלכות המוסריות של הנקמה בגרמנים או היד הקשה בה נוקט טוביה ביילסקי בכדי ללכד את השורות בקרב אנשי המחנה. גם אם יש פעולות ברוטאליות, הן מוצדקות לחלוטין בנסיבות הקשות. כמו שאנחנו אוהבים.

 

מבחינה חזותית, "התנגדות" מושפע בצורה ברורה מיצירת המופת הסובייטית של אלם קלימוב "צא וראה" (1985). זהו סרט שעסק בהישרדותו של נער המצטרף לפרטיזנים, אבל בשונה "מהתנגדות", פעל במישור אקספרסיבי הצורב את המראות המסויטים בזיכרונו של הצופה. זוויק התרשם, עיבד ורידד, ואנו קיבלנו סרט שספק אם יצליח להותיר חותם.

 

בימוי אויב

זוויק, שרואה עצמו כמי שמסוגל לקחת אירועים הסטורים ("הסמוראי האחרון") או פוליטיים ("לגעת ביהלום") ולהחיות אותם כסרטי פעולה סוחפים, שב ומפגין את מגבלותיו כבמאי. הוא צולח את הרמה הדרמטית הפשוטה ללא מורכבות

וייחוד. ויכוחים בתוך המחנה, פרשיות אהבה קטנות המתפתחות בין האחים לבין נשים במחנה (משפחותיהם המקוריות של האחים הגדולים טוביה וזוס נרצחו, אך אירועים אלו אינם חלק מעלילת הסרט).

 

במהלך הסרט מתפתחת מחלוקת ערכית וטקטית בין טוביה, המכוון את מאמציו להישרדות היהודים המסתתרים ביער, ובין זוס הגברתן וחם המזג, שמעדיף להציל יהודים רבים יותר באמצעות נקמה בגרמנים. גם מה שיכול היה לצבור נפח רעיוני נותר לא מפותח. זהו סיפור גדול בידיו של במאי קטן.


"התנגדות". סיפור גדול בידיו של במאי קטן

 

הבחירה בדניאל קרייג לגילום דמותו של טוביה ביילסקי היא פזיזה. גם אם קרייג עושה עבודה טובה ומחושבת, הוא מביא בעל כורחו לדמותו של היהודי הנוקם את המטען האסוציאטיבי של ג'יימס בונד השרירי. גם אם הקור הבלרוסי אינו מאפשר לקרייג לחשוף את גופו השרירי (ותנחומיי לבנות), הבחירה בג'יימס בונד הנוכחי משטחת את אקט ההתנגדות היהודי למתכונת סרטי הפעולה ההוליוודיים.

 

זאת לא הפעם הראשונה שגיבור יהודי אקטיבי מוצג על ידי כוכב הוליוודי המזוהה עם הגבריות בהתגלמותה. פול ניומן גילם את ארי בן כנען ב"אקסודוס" של אוטו פרמינגר (1960), וב"מינכן" של ספילברג אריק באנה היה מחסל

מוסד. אך בשני המקרים מדובר היה ביהודי "החדש", הישראלי החסון, שלאחר השואה. כאן, לעומת זאת, זהו ניסוח קולנועי של ניצול השואה כגיבור מלחמה.

 

ניכר כי זוויק שואב הנאה רבה מהצגת החספוס של האחים ביילסקי המזכירים לו, כפי שכתב באחת מהתיחסויותיו לסרט, את האחים של סבו, שהיו סוכני הימורים בכנופיה של אל קפונה. אולי מוטב היה להחליף את הניסיון לעסוק בשואה והגבורה בכרוניקה של הגנגסטרים היהודים בארה"ב.

 

אירוטיקה, פרטיזנים ומה שביניהם

אם משהו ייזכר מהסרט תהיה זו ידו הכבדה של הבמאי, ושתי סצנות המבוצעות בטעם רע במיוחד מדגימות זאת היטב. בסצנת החתונה של האח הצעיר עם חיה (מיה ואסיקובסקה), הנערה הצעירה והענוגה בה הוא מתאהב ביער, משולבים שוטים של השלג הנופל בזמן הטקס בסצנת התקפה של פרטיזנים רוסים על שיירה גרמנית. רגע ניפוץ הכוס מעביר אותנו לתחילת המתקפה, הריקודים משתלבים בחיסול מהמארב. המשכיות העם היהודי והנקמה בצוררים. ברור. בוטה.


קרייג. ביילסקי, טוביה ביילסקי

 

בסצנה השניה, לקראת סוף הסרט, יום שמש בהיר מאפשר לזוויק להראות את הבנות ב"מחנה ביילסקי", שיופיין לא ניזוק מחודשי השהייה ביער הקפוא, כשהן טובלות במלבושיהן הדקיקים בנחל. מי אמר שארוטיקה ופרטיזנים יהודים לא יכולים ללכת יד ביד?

 

הבעיה של הסרט אינה טמונה בסצנה אחת או אחרת אלא במבנה הכולל הלהוט לשעבד את סיפור ההישרדות למתכונת של סרט פעולה. זהו לא סרט היסטורי בעל ערך בידורי, כפי שזוויק טען כי הוא חתר לעשות, אלא סרט

שהכוונתו לעבר הבידורי משטחת את עוצמתו של הסיפור. לפחות אם היה לסרט ערך בידורי, ניתן היה להתייחס אליו ביתר סלחנות, אך גם כאן כושל הסרט בכל 137 דקותיו.

 

כנראה שנצטרך להתאזר בסבלנות עד הגעת סרטו הבא של קוונטין טראנטינו, "Inglourious Basterds", בכדי לראות כיצד ניתן להציג, ללא כל רגשות אשם וריסון, נקמנות יהודית בנאצים כסוג של בידור קולנועי טהור. יש סיכוי טוב שגם כך יצליח טרנטינו ליצור סרט עמוק יותר מ"התנגדות".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
זוויק. מפגין את מגבלותיו כבמאי
לאתר ההטבות
מומלצים