אין לי הרבה מה להגיד על "איביזה". אני כן אומר את זה: בסופ"ש הזה שני סרטים ישראלים יוצאים למסכים. אחד מהם הופק בקצת מאוד כסף. השני הופק בהרבה מאוד כסף. האם תוכלו, ילדים יקרים, לנחש לאיזה סרט אני ממליץ לכם ללכת, ועל איזה לוותר? (התשובה בפסקה הבאה. לא במהופך)

"10% ילדה שלי" הוא סרט מקסים ויפהפה. הוא נעשה לחלוטין מתוך תשוקה ליצירה. וכפי שכתבתי עליו, מאוד אהבתי אותו, והוא מומלץ.

"איביזה" הוא מוצר תעשייתי. משהו שנעשה מתוך תשוקה לכסף. לפרסום. וכפי שאפשר לנחש, הוא…אפילו לא סרט רע במיוחד. הוא סתמי. הו, כה סתמי.

הסרט צבעוני מאוד (באדיבות העין של עופר ינוב. הדבר הכמעט טוב היחיד שיש בסרט), אבל הצפיה ב"איביזה" משולה לבהייה של שעתיים בערוץ האופנה: המוזיקה דופקת במוח נון-סטופ (ממש נון-סטופ), הסצינות קצרות ומתפוגגות עוד לפני שהתחילו, ממש כמו שהבחורות שמדגמנות על המסלול באות ונעלמות, הכל נוצץ וריקני ממש כמו האופנה בערוץ הזה…אין כאן באמת כתיבה קומית, או משחק, או בימוי, או משהו שאפשר לקרוא לו סרט קולנוע (חוץ מסצינה אחת, לקראת הסוף, שהיתה אמורה להיות סצינת השיא. לפחות הרעיון של קרב בזירה הוא רעיון יפה. הוא כמובן מתמסמס וכורע תחת העומס של אסתטיקת ערוץ האופנה של הסרט הזה).

סרט מסחרי לא אומר סרט רע בהכרח. דווקא אהבתי את "זוהי סדום", למשל. אבל "איביזה" זה לא "זוהי סדום". הוא לא מצחיק. הוא לא מעניין. הוא לא בכלל. ואני אפילו לא יודע אם היוצרים בעצמם עומדים מאחורי הסרט שלהם. הם הרי לא ממש מתגאים בסרט הקודם שלהם (משום מה לא מצוין בפוסטר: "מהבמאי של 'שושנה חלוץ מרכזי'. סרט נורא ואיום, אבל הביא 200 אלף צופים). הם לא עומדים מאחורי תפיסת העולם המסחרית שלהם. אז למה שלא תעצרו רגע, ותלכו לראות את הבחור שהשקיע את הלב שלו בסרט שלו, ולא את האיש שמסתכל רק על הכסף? לכו ל"10% ילדה שלי". סרט אנושי ומקסים. ב"איביזה" אין טיפת השראה. בזבוז זמן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il