על הסרט הזה שמעתי לא מעט מתחילת השנה. הבנתי שמדובר במבט נועז ומקורי על חייה של נערה מתבגרת. אז הלכתי לראות את הסרט. ומצפיה בסרט אפשר לחשוב שסקס הוא הדבר החשוב, העיקרי, ובעצם היחיד בחיים. כל השאר הן תוספות, הפרעות. אבל אני מסרב להאמין לזה. אני לא חושב שסקס הוא הדבר היחיד בחיים. יש עוד כמה דברים. והסרט הזה מתעלם מהם כמעט לחלוטין.
בפאן הויזואלי הסרט משתמש באינסרטים יפים של אנימציה כדי לאייר את רגשותיה של הילדה, וכדי לתרץ את זה הוא מנסה לרקום עלילת משנה של כשרון ציור של הנערה, אבל זוהי רק הערת אגב, במקרה הטוב. והסרט גם משתמש בשנות ה-70 כתקופת הרקע שבה הכל מתרחש, כדי לתרץ את אוירת הסקס-סמים חופשי, אבל אי אפשר להבין את הסבנטיז בלי להבין את הסיקטיז. הרי בשנות ה-60, כל תנועת ה'עשו אהבה ולא מלחמה' קמה כריאקציה לממסד הכוחני והשמרני. שנות ה-70 היו היאוש של דור הסיקסטיז מחוסר היכולת שלהם באמת לקבוע את סדר היום. ענן הסמים והסקס הקינקי שכיסה את שנות ה-70 היה ענן שויתר על התוכן האידאולוגי והתפלש בנחמה של ערפול חושים.
ואי אפשר להתייחס לערפול החושים הזה כאידאולוגיה בפני עצמה. אבל זהו הסרט הזה. כשהיא אומרת 'אני אוהבת אותו' – אני לא מאמין לה. אני מאמין שהיא אוהבת להזדיין איתו (כי היא מזדיינת גם עם אחרים, ועם אחרות, ועם אחרים ואחרות), אבל אני לא מאמין לחיי הרגש שלה, כי (כמעט) הכל מתרכז בחיי המין. אז אותי לא מעניינת הרדיפה התמידית אחרי סקס. ההתרכזות בצד הזה בלבד הופך את הסרט הזה לחד מימדי. חייה של מתבגרת חייבים להכיל קצת יותר מסקס. ויש נסיון להציג את זה בסרט, אבל הוא שטחי במקרה הטוב, ולא קיים במקרה הפחות טוב. כך שאין לי כאן באמת מסע רגשי אל תוך נפשה של נערה מתבגרת, אלא חלון הצצה אל מיניותה של מתבגרת. חלון פרוורטי למדי, חסר יכולת לגרום לי אמפטיה כלשהי לדמויות. אז אני מעריך את הנסיון, לא את הביצוע.
אולי היה כאן את העניין הנועז של בחינת חיי המין של מתבגרת. אולי מזה כולם התלהבו. בסדר. מקובל עלי. ואפילו מעניין. אבל כשזה הנושא הכמעט יחיד שסביבו מסתובב הסרט, אז אין לזה שום אחיזה במציאות, וזה מנתק אותי מכל הסיפור, והדמויות. בקיצור – אכזבה, הסרט הזה.
הקרנות נוספות, למי שבכל זאת רוצה – ב-14.07 וב-18.07.
איתן 
מסכימה איתך. גם סוף הסרט הוא פתרון מאולץ. רוב הסיכויים שהילדה היתה גומרת אחרת