קריאת גנאי

נתוני הפתיחה של "נער קריאה" ("The Reader") היו מבטיחים. עיבוד לרומן איכותי-לכאורה של הסופר הגרמני ברנהרד שלינק, מחזאי בריטי בולט, דיוויד הר, הופקד על כתיבת התסריט, במאי שנחשב רציני ומוערך, סטיבן דלדרי ("השעות"), אחראי על המימוש וכוכבת קולנוע ושחקנית אהובה, קייט ווינסלט, בתפקיד הראשי. האחים וויינסטין, המתמחים בהפקות "איכות" ממין זו ובקמפיינים של אוסקרים, הצליחו לשכנע מספיק חברי אקדמיה שהסרט ראוי למועמדויות למשחק, תסריט, צילום בימוי וסרט. אז מה רע? בעיקר הסרט.

במערב גרמניה באמצע שנות ה-50 מתפתחת מערכת יחסים מינית בין מיכאל ברג (דיוויד קרוס), נער בן 15.5, והאנה שמיץ (קייט ווינסלט), אישה שגילה כפול משלו. מיכאל מתבגר לעולם התענוגות המיניים והאנה שואבת הנאה מיוחדת מהספרים שמייקל קורא לה לפני תינוי אהבים – מיטב הספרות העולמית. על פני מרבית השעה הראשונה והאידילית של הסרט נחשפת מערכת היחסים האינטימית והרגשית המתפתחת בין שתי הדמויות עד ששמיץ נעלמת במפתיע.

בחלקו השני של הסרט מיכאל, עכשיו כבר סטודנט למשפטים בשנות ה-20 לחייו, פוגש את שמיץ כנאשמת במשפט שנערך לסוהרות ששירתו במחנה ריכוז. במהלך המשפט מגלה מיכאל את סודה האפל של שמיץ. אין הכוונה לאחריותה למותן של 300 אסירות יהודיות שנשרפו למוות. יש סוד אפל ונורא עוד יותר – היא לא יודעת לקרוא.

הבושה מהיותה אנאלפביתית היא זו שהובילה אותה להיות שומרת במחנה ריכוז, היא זו שגרמה לה להיעלם מחייו של

מיכאל, היא זו הגורמת לה לשאת באשמה כאחראית על כל השומרות ומעשיהן הבזויים - רק כדי שלא תצטרך להודות קבל עם ועדה שאינה יודעת לקרוא. כעת מיכאל צריך להחליט האם לחשוף את הסוד ששמיץ נמנעת מלספר לבית המשפט, ובהמשך הסרט יצטרך מיכאל המבוגר (רייף פיינס בהופעה כבויה) להחליט כיצד להגדיר את יחסיו עם שמיץ המרצה עונש מאסר על פשעיה.

לברוח מהעומק

ספרו של שלינק עולה מתוך הדיון המתמשך בתרבות הגרמנית בשאלת האחריות הקולקטיבית והבין-דורית לזוועות השואה. דיון זה מוביל, לא אחת, למקומות חמקניים ומפוקפקים בניסיון להקל על האשמה הכבדה מנשוא. בסרט "הנפילה" (2004), גרמניה הוצגה כקורבן של המעגל המצומצם של פושעים נאצים מסביב להיטלר. הספר "נער קריאה" בעייתי לא פחות.

על בסיס פרטים ביוגרפים בחייה של אילזה קוך, המפלצת הסדיסטית מבוכנוולד, יצר שלינק המחשה של הצדדים ה"אנושיים" של הרוצחת הפגיעה והמבויישת מאי יכולתה לקרוא. רק לאחר ששמיץ לומדת לקרוא (בזמן ישיבתה בכלא) היא לומדת על הצדדים הנסתרים של ההיסטוריה הגרמנית שחמקו מעיניה בזמן ש-300 האסירות היהודיות נשרפו. העיבוד של הר ודלדרי אינו מתמודד עם הבעיות של המקור הספרותי אלא מייצר רמה נוספת של חמקמקות ויפיוף על אלו שהיו בו.

"נער קריאה". תלוש מההקשר המקורי

הבעייתיות של הספר "נער קריאה" עולה בהקשר התרבותי הפנים-גרמני. הסרט "נער קריאה", בהיותו הפקה אמריקנית-בריטית, תלוש מהקשר זה. ההקשר היחידי שלו הוא העידון והפישוט בשם צרכיו של הקולנוע המסחרי. הבחירות הספציפיות בעבודת העיבוד מרחיקות אותו מעיסוק בשאלות של אשמה והופכות אותו לסיפור אהבה בטעם רע במיוחד.

בעוד שבמקור הספרותי מערכת היחסים בין מיכאל הנער והאנה מוצגת באופן אמביוולנטי יותר (כולל אירוע בו מכה האנה את מיכאל בחגורת עור), בסרט המימד הרומנטי ההדדי מועצם על פי מיטב הקלישאות של הוליווד. בספר מנסח מיכאל את מחשבותיו בשאלת האחריות הקולקטיבית, בסרט שברים מרעיונות אלו מושמים בפיו של סטודנט המתריס כנגד ייסוריו של הגיבור. בספר לומדת שמיץ לקרוא בספרי היסטוריה וספרות שואה יהודית (אלי ויזל, פרימו לוי וחנה ארנדט), בסרט היא לומדת לקרוא צ'כוב. זהו ההבדל בין רכישת המודעות להיקף האשמה (הספר) וחיבור "גואל" להומניזם של התרבות שחמק ממנה (בסרט).

בכל צחוק יש טיפת אמת

יצדקו אלו שיאמרו שאין זה סרט שואה. זהו סרט המנצל את השואה (ואת הדיון הגרמני באשמה) באופן מרתיע בגסותו. לכן כישלונו של הסרט מבדיל אותו מסרטים ירודים רבים אחרים. כאן זה בלתי נסלח.

בקיץ 2005 התארחה ווינסלט בסדרת הטלוויזיה "ניצבים" בתפקיד עצמה, או, ליתר דיוק, קריקטורה וולגארית ומשולחת רסן החושפת את וינסלט "האמיתית".

בקטע מוצלח במיוחד היא מזעזעת את שומעיה בהצהירה כי הופעתה בתפקיד נזירה בסרט שואה לא נובעת מחשיבות המסר אלא מההכרה בכך שזו הדרך הטובה ביותר להשיג את אוסקר לאחר ארבע מועמדויות שכשלו.

כעת הבדיחה על חשבון הוליווד הופכת למציאות. ווינסלט מועמדת בפעם השישית וסיכוייה לזכות מצוינים. חבל שזה יקרה על תפקידה בסרט זה, ועצוב יהיה לראות הוכחה נוספת להתניה הפבלובית הגורמת לחברי האקדמיה לזהות שואה עם איכות, גם כשמדובר בסרט שמוטב לו לא היה נעשה כלל.