"ג'וני ואבירי הגליל": איזה קטע, הוא זונה
עוז זהבי, אושרי כהן וחבריהם מוכרים בכיף את גופם ב"ג'וני ואבירי הגליל" - כי זנות גברית היא כנראה עניין משעשע. סצנות הסקס אולי נועזות, אבל הסדרה עצמה ממש לא
כמו בחיים, גם הטלוויזיה לא נוגעת בזנות נשית וגברית עם אותו המקל. כשנשים מדרדרות לזנות זה הרבה פחות מצחיק, ואז עושים את "בלו נטלי" או "אלנבי". כשגברים הופכים לג'יגולוז אין בזה שום דבר משפיל, מדכא או מסרס. להיפך, הם בעצם מגשימים פנטזיה גברית, ואז אפשר ליצור קומדיה כמו "ג'וני ואבירי הגליל". אנחנו לא המצאנו את זה. מ"פול מונטי" ועד "אשה יפה" הקולנועיים נמתח קו ברור שמבהיר שגברים לא נפגעים כשהם מוכרים את הגוף שלהם, אבל אשה עובדת תיגאל רק אם מישהו ישלוף אותה משם ויעניק לה כבוד ומעמד.
ברור, אין משהו בחיים שאי אפשר לצחוק עליו, אני בעד. אני גם לא מאמינה שהטלוויזיה אמורה לחנך את הצופים או להטמיע בהם פוליטיקלי קורקט מתיש. אבל יש משהו שטחי על גבול הצורם בהיצמדות לתפיסה שגברים שמקבלים כסף תמורת מין הם בסיס לקומדיה. לא בגלל הרעיון עצמו כמו בגלל כל הקלישאות שמגיעות יחד איתו, בכל מה שקשור בסקס ויחסי גברים נשים.
זה לא שאי אפשר להעביר מול "ג'וני ואבירי הגליל" 40 דקות התפעמות מעוז זהבי. היא אכן מצחיקה פה ושם ומצולמת לא רע, אבל תכלס שני הפרקים הראשונים לא הפגינו חזון תסריטאי שרומם אותו מעל הממוצע. כמו כן, בואו נודה בַּאמת – חוץ מזהבי אף אחד מהשחקנים האחרים לא באמת נראים כמו ג'יגולואים. עניין בסיסי של אמינות בליהוק, נו אפנס. כמו שזה נראה מפה, בפרקים הבאים ג'וני והאבירים שלו עומדים להלהיט הרבה מאוד נשים גליליות. נקווה שהם יזקפו לזכותם גם אמירה קצת יותר מקורית מ"אמא, תראי, אני ג'יגולו!".
